Ha- Meʾasef · 1784-01-01 · תשרי תקמה (1784) · p. [Seite 26]

זה^ הלוקח לרפואה , ונפשו מרה לו ע״ז הוא מיתי בלי Kv; מ״מ לגזול טוב היומר להשתמש באופן אחד אס מפל י אבד־־, אין לאסור לקטן או לגזול שאינו מזוג מזה , כשביל זס האדם , כדקיימ״ל דס שעל הכפר צריך לגרזו? גס זה הבל, זדס האדס אינו רק משוס מראייג עין וכ״הג שנמערב מומר בפשיטות. כמבואר בפוסקים , ומה גס שהוא שלא כדרך הנאמו ומומר כאסור מורה ול׳כש כאסור דרבנן רנוד לאלוקים מילין כראי׳ אחרמ להמיר , וגדולה היא אלי שח״זל שלא הניחו דבר קטן וגזול , לא דכת מזה פלוס , ומן ההמעקשומ לומר שלא נמצא זה החולי במחוז 3בל שהיו חכמי הגמרא מצויס שס הרחוקים ממחוז ( אייראפא ) ואזדא לה חקירומ מול׳רי צה״לון שהיא חולה דבקי ממולדוע והוימ האדס? אבל לחה כחשוב כן , אס אנו רואין ככל אקלימים הנודעים לנו היא נמצא , אבל יומר כוח לאמר מסברא , שהי׳ להס ג״כ איזה מרופה שעושים לקטן , ומה שלא נמפשט זה במחוז שלנו, אפשר שאין מזג הרככמינו דומה יפה לזה , או לסבמ האקלים , עכ״פ אנו דניו מזה שהיו משממשין במיני הרפואומ קודס זמנם כאין מכלים ולפי הנשמע , עוד המנהג היום בערי טורקיא למלות הילדים בשביל זה בצאמס לאויר העולם , ופומריס בזה פ״י המקרא והגמרא , והמלח לא החלתמ ( ביחזקאל סי* ט״ז) ובמסכמ שבמ רף קכט ע״ב , כל האמור בפרשמ מוכחה עושי; לחיה כשכמ כו' , מכאן שמולחין הוולד בשבמ, ומדברי ר״שי אין הכרת שפירש שמולחין וכשרו כמקשה " לעוד אני כומב ראיה זו על הספר, בא החכם מן המערב ׳ ה״ה ידידי האח נפשי החכס השלס המקובל האלון* כמוהרר שלום ביזאגלו נרו , בעל המחבר מקדש מלך והדרמ מלך וכסא מלך על הזוהר ומיקונס, והגיד לי שבארצומ מערב במפשט רפואה זו ע״ד זה בפשיטומ , ונשיס משלו בו , ע״י שממלאים יד הילד שנפגע מטחורים וככר הגיעו סמוך לגמר ב שולם בצחוקים והילד מופס■ הצמוקים בידו לערך רביעית שעה או פחומ , עד שימחחחו מידיו או שינוס ליחה עליהם ואח״ב נומניס לאתר שלא נפגע חזה לאכול , והוא מוציא אומס