Ha- Meʾasef · 1784-01-01 · תשרי תקמה (1784) · p. [Seite 22]

ומגביר נראה ברור שעד כאן לא חלת המרדכי , אלא בחילי דעלי בטעחא , וס״ל דבששיס נעבטל טעם הארס , ונחו כמו האסור בה יער , אבל לעכין חששא■ חודה שלא יחלוק על מסקנע הש״ס דחולין ד?״ יוד , ור״שי מוכית הגירסא , ואלו ספק מיס מגולין אסורין , וא״עג דאיכא לחימר אדם כככ^ן לשס שגילה אועה ושאר שרצים כ״ו והוי להו נחשים מעונ1ים עליכן בנחשים יאסירא ע״כל ומוכת הזי דלעלוע ברובא לענין סכנה לא עליכן ודבר זה שאסור לאד ס לחמור עצמו לסכנה כידיס , כעוב בעורה ושנוי בנביאים ומשולש ככעוביס , בעורה: מה שמציכו במעשה מימן שאמר אבינו הזקן ישראל סבא, לא ירד בני עמכם כ״ו וקרהו אסון בדרך , אף שהיי בסכנע רעב אס לא יעלו, גס שמעון הי׳ כסכנה לפי דעעם, וכבר הודיעו לו שבלעי מימן אי אפשר לה ס להעראוע אל יוסף המשכיר בד , אע״ה לא רצה למסור אע מימן כידיס לספק סכנה יעד שאמר לו יהודא , ונחיה ולא נמוע גס אעה וג׳א והודיע לו שהיא סכנה וודאיע וסכנע מימן חסופקע , ויניח הספק בשביל הוודאי כמו שפירשו בחומש ךךרי?\.יר~ז : משמואל הרתע׳ , מאמר איך אלך ושמע שאול וכו' , וכבר עמהו על זה ח׳ייזל הא שלוחי מציה אינו נזיקין? ו ע׳ רצו, היכא דשכיחי הזיקא שאני, *לכאורה , לא יספוק זה לשמואל הרמתי השקול כמסה ואהרן, למתע פכי עליון המשלחו ולומד לא אלך , ולמה לא , אי •ילך במלאכע השס , הוא יפליט ויציל . אך נ״ל דשמואל רצה לידע האין יצוה לו לעשוע נגד המוסכם והדין , ולא יפרש לו הילה ולאמור לו > ואנכי אהי' עמך , וכדומה, אי למענו גסכא עיי שיבוא דוד אצלו בסער , כמו שנתגלגל ענק שא«ל אליו ע״י האעונוע , והנה השם הסכיס על ידו כאמת : עגלע בקר עקח בידן וכל•, וכל זה נכלל כדברי תז״ל למבין * בבתוביפב: מ^<ד מלך ישראל שבחי־ אחד משלשה שפטיס " הרעים שנאמרו לו ע׳'י גד החמה , בעוכחע על עין דהסעה , ואמר נפלה נא כיד ד" וכי' , אף שלפי הנראה זה היה יוער קשה שבכולם , שבזמן קצר מהבוקר עד יעע מועד כפלי שבעים אלף מישראל, ואס ח״ו העמיד זה גא ימים כפי המיועד מהנביא. כבר ספו עמו מן בלהוע י ע״כז