Ha- Meʾasef · 1784-01-01 · תשרי תקמה (1784) · p. [Seite 20]

ח עוד : לעולם יבקש אדס רחחיס שלא יתלה, שאס יחלה , אומרים לו הביא זנות והפשר - nu לשון הרמ״כס בע" י״א מהלכות רוצח ושמירת הנפש פסקא ה״ : הרכה דברים אסרו חכמים מפני שיש בהם?סכנות נפשות , וכל העובר עליהן ואומר הריני מהכן בעצמי , ומה לאתרים עלי בכך? או אינו מקפיד בכן, מכין אותו מכות מרדות , ע*כל " א״כ זה שהביא עצמו להכנה אף שהיא -סכנה קשנה לא אריך למעבד הכי ואין לומר דאזליכן בתר רוכא כדקיימ״ל ככל דוכתא , אפילו כרובא דליתא קמן , כמו יבם קטן שבא על יבמה קטנה , יגדלו :זה עם זה , ולא חיישינן שמא תמצא איילונית או -הוא סריס כ״ו , אלא הולכין אחר הרוב; ו"אכ בג״ד שיוששיס אלף מתו חמשה , האחד בא כי״ב אלף וליכא תששא? זה איגו , שכבר גתברר בכמה מקומית דחמירא סכנתא מאסורא , ועקר מקומו בחולין פ״ק דף ש" ע״ב על הא דבעו מיני רב אבא •מרב הונא , בא זאב ונשל בני מעיים כ״-ו , איתיבי ראה צפוד המנקר בתאנה כ״ו , חוששין שמא במקום נקב כקב f אמר ליה מי קא מדמית אסורא לסככתא t סכנה שאני! א*׳ל רבא מ״ש ספק סככה לחומדא , ספק אסורא כמי לחומרא; א״ל אב״ , ולא שאני בץ אסורא לקכנתא והא אילו ספק שומאה בר״הר ספקא טהור ואלו ספק מיס מגולי,ן אסורים? א״ל התם הלכתא גמידי ליה, כ"< ע״כל הגמרא - ז2עימיכ -פשוט דאסריכן בספק סכנת' מ״מ , אפילו במקדם שאין ריעות כההיא דמיס מגולין , וזה שטרח אביי דלא סלקא אדעתי׳ טעם החלוק בין ר״הר לר״הי, להביא ראי' לסתור קושיות רכא , שהקשה מאי שנא מההיא דמים מגולין;/ ולא ■הסתפק מברייתא גופא באותו ענין מצפור המנקר כתאנה, דלשס אין חילוק, ואסור מ״מ, רק דשם הנקב הוא לפנינו . והוא ריעותא וניחא לי׳ דגם באסורא הדין <-ן , כדתמרינץ א״עג דאיתילד כי׳ ריעותא , וא״כ אין ראיה מספק .טומאה כד“-הד , ■דאיירי באין שם ריעותא , כהה יא דשדק בפי היוולדה ומהלכת ע״ג ככרות , שאין ריעות בנכרית , לכן הביא ממיס המגולץ, דשם ג״כ אץ ריעזתא , וא״פה אסורים בץ בד״הר ובין כרשות היחיד * יכגוף העכין יש לי מקוס עיון 7מאי מקשה רבא ל׳ש ספק ספנתא