Ha- Meʾasef · 1786-01-01 · אלול תקמו (1786) · p. [Seite 14]

לא להלעיג ח״ו על הפיוטים יצאתי ולא לשחות על אומרם כתבתי זאת, כי מי יפצה פה נגד מנהג ישראל? חי שמני שר לשופט לדבר על דבר הורגלו בס קהלות ישראל מימים ימימה לרמים וחכמי הדור רואים ואיג© מלחים י קלילה לי להרים לב להרהר אחרי מעמי בני עמי׳ * הגס שראיתי רוב העולם נכשל בדברי הנביא באמרו כפיו ובשפתיו כבדוני ולבס רחק ממני להיות דברי הפיוטים לשין קשה וקצר לא יבינום כמעט אחל מאלף , עכ״ז לא עלי המלאכה לגמור כי ידעתי קט שכלי וקוצר רוחי, א?»‘“ כי מה גדול כת ההרגל כבני אדם , ואיך ישמר המשכיל מלפצות. פה לדבר נגדו׳ אך דבר זה הוא קדוש השם ונוגע ככבוד המקום ג״ה לכן אמרתי כמקום שאין איש השתדל להילת איש, ולא להורות; נעגי שפה בקצת הפייטנים הרימותי ידי כאשר עשה הרא״בע בפי׳ לס׳ קהלת כי מי יכניס ראשו כין הריס גדולים , אבל אנכי לא חדשתי מאומה כי אס הוספתי ידי שנית לעורר לב המשכילים בעם על דברי משה קדוש ישראל הוא הרסב״ם זצ״ל אשר כתב בת׳ תשעה וחמשיס לחלק הראשון׳ מס׳ המורה ז״ל; ,והמופלג בענין הזה אמרו כתלים לך דומיה החלה "עי׳ השתיקה אצלך הוא השכח ונו׳ וכבר ידעת ״אמרתם המפורסמת אשר מי יתן והיו כל המאמרים כמותה-, ״ואני אזכרה לך בלשונה ואע״פ שהיא ידועה , להעירך על ,ענייניה , אמרו ההוא־דנתית קמי' דר׳חנינאאמר האל הגדול "הגכור והנורא האדיר החזק והאמין, א״ל סיימחדכהל לכלהו שנחא ,דחרך• השתא ומה הני תלת אי לאו דאמרינהו משה כאוריתא ואתו אנשי "כנסת הגדולה 'ותקנינהו בתפליז אנן לא היינן אמחן להון ־ "ואת אחרת כולי האי משל למה הדבר דומה למלך כשר ודם "שהי׳ ל1 אלפי אלפים דינרי זהב ומקלסין. אותו כשל כס?" והלא ״גנאי הוא לו עד הכה הגיע מאמר זה החסיד והסתכל ״תחלה שתקו ומאסו רכוי תארי החייב , והתבונן איך הראה "כי התארים אלו הונחו לשכלנו לכד לא אמרנלס לעולם ולא "דברנו בדבר מהם ואמנם כאשר הצריך הכרת־ הדבור לבכי אדם "במה שיתקיים להס מעט ציור כמו שאמרו דברה תורה כלשון "5ני אדם שיתואר להם הבורא כשלמיותיהס תכליתנו־ שנעמוד "על המאמרים ההם ולא נקרא שחו בהם אלא הקרחנו "אותם כתורה לכד " אמנם כאשר באו אנשיי כנסת הגדולה ״והס נביאים וסדרו ,זכרם בתפלה תכליתנו שנאמרס;לכד "ועתר וה המאמר בארו ששכי הכרתים נזדמנו.בהתפללנו בהם ,האחד