Ha- Meʾasef · 1786-01-01 · אב תקמו (1786) · p. [Seite 15]

&גאון ח' י'עקב עמדן זצ״ל לתכס דורנו מ' משה דעסוא זצ״ל בענין הגמרא דזב וזבה הגס שיהי' פשט הגמרא גזירא שמא יאעלף על זב אחר מ״מ נראה שיש עילוף הדומה למיאה, ואס נמוש לאיגן בקיאי ן בדין טומאה וטהרה עאכ״וא שנחוש "בענ-ץ הקבורה ומה נעשה בהאעלף זב במקלם שאין־שס בקיאין , מחשבוהו מא וממה נפשן אין יעשו: יניחוהו כן עד שיתוק הבשר הרי עוכדין על לא מלין, יקברוהו מיד הלא יש לנו חשש עילנף? א״ו דהגמרא הברה שיש עילוף דומה ,למיאה וכפרט לאינם בקיאים , ומשוס הכי הרי הוא כחי לעניו טומאה וטהרה על שנדע בבירור גמור שהוא מיג וזה בזמן נמיקיג הבשר ומוכח נחי מהגמרא זו עצמה שאינו עוברים על לא יגלין כ״א במא מוחלט מה מזמן הנימוק * ולכן כל זמן שהמיג בספק הוא מסמא במו״ת אס הוא זב , וכן אינו עוכר עליו כלא אלין והרב ר״יי עמדן דבר עס״ר' משה ז״צל (אשר מדוב ענואנואו החזיק איג עצמו לאלמיד) קשוא ומורה על ספרו אגרא כקורא אשר פאב לאמאה של אורה ונדפס בקושעא" דיפא — והואיל דאאא לידן־ הספד הנ״ל נימא כה• חילאא וחזה יראה שהרג הצ״ל הלן ע״י חריפואו לפעמים דרן רחוק חנטיא השכל * כמו שהוא דן לממזר א״א מואר להשמיאו במעי אמו י, ואיסור הוצאא שז״ל ( אשר לפי דבריו אנו צריכ-ין לדברי הקבלה בעניין זה , ולפי דעא כל משכיל אין לך עון גדול- מאבל והורג• ומוריד שאול יואר מזה , ואד לו לחי שאין לו גדר אחר להשמר מחטא הרע הזה) וי־עייץ הקורא בספרו שאילא יע״כן שאלה מ״ג " וכן אשובאו על איסור סירוס אס מאפשט בדגי הים יראה הקורא שכאב דברים לחדוד בעלמא ואץ למדין ממנו בדברים האלוייס על יליעא חפמא הטבע * ופן נשפוט על אשובואיו כענין הסריסים וכי' אשד באב עליהם באגרא כקורא הנ׳״ל , אמנם אין פאן מקומם * והגד־־} רואים אנחנו שאין להבי׳אראי׳ מדברי הקדמונים כלל, לפי שהם קברו כחערוא רחוכוא חלאוא אויר כחדר ופאת פאויו בהם לפאוח מיד כעא הצורך , כמו שראינו כאיש שקברו והנה בא הגדוד וישליכו חואו אל קבר אלישע ייגע כעצמוא אלישע ויחי ויקס, על רגליו , ואלו הי' להס קבל צמו׳ שיש לנו היום אין יוכל לנגוע בעצמוא אלישע ועיין מה -שכאן*. שס הרד״ק *־ . וגם שם קבר הונח' רק על הטמנא המאיס במקום שיאעלמו בו מן העין ולא כחפירא גומא והטחנה בקרקע דוקא , כמו שיחשוב אהמון לבאר שם קבר (גרובע) בי יש הבדל בלה״ק בין קבר לכור ובין קובר לחוכר , כמל שהוא גס בלשון אשל׳נז כין גרו״בע וגר״אב " ואס כן כונא הכאוב. כי קבור אקברנו ,אינו לשימו נגומא בארן , כי אס