Ha- Meʾasef · 1786-01-01 · אב תקמו (1786) · p. [Seite 11]

ד הניא מעשה דתסף ההן בגמרא דזכח*ס ק׳ ע״א שמקה •אשקו וטמאוהו אסיו הכהייס בעל כרקן והיינו לקברה שאין הכהן -מטמא לקרובים רק לקבורה ובו כמס קבריה «הרי מביא הזמן שמעה בע״פ להוריק שנדמה עכור זה מעשיית. הפאת יעויין שם *סוני' הרי דאי׳ שהיי קוברים בו ביום •־'■*) <» הוטה כסברא יישרה שאין לחלק בץ בקברים בקרקע -בעובי האדמה כדרכנו בכל המדימק עכשיו ובין הנקברים בכוכין שאס אנו באין לחוש שמא עדין חי הוא וע״י בקבורה אנחנו ממיקיס אוקו אוקן שקוברים אותו , בי אס בבר הגיע למדרגה ז1 שאין ניכר רוח חיים באפיי , אף אס נודה לרופאים שבזמנינו ונאמר שעדיין .-יש בו חמק ולא מק לגמרי רק מחמק רוב תולשת. כחי - הרוס אשר, כאפי היא חלוש מאוד עד שאי אפשר להרגישו ועפ״פ הוא קרוב מאוד לשערי מיק וליציאק! , קכפש ׳וכמעט הזזה שמזיזין אוקי ממקומו תצא נשמקר ■וק״ו לטלטל אוקי ממקומו למערק הכוכין ובמס׳ שבק דף קנ״א ע״ב אמרו במשנה המעצים עם יציאק הכפש .ק"! שופך דמים ולאו דוקא עוצם עיניו אלא הוא; הדין הזזק שאר אבריו וזה לשון הרמ״בס פ״ז מהלכוק אבל הל׳ ת׳ הגוסס הרי'הוא כחי לכל דבריו-והנוגע בו r״t :'שופך דמים לחה זה דומה לנר המטפטף כיק שיגע בו אךס יכבה הרי שבאיזה אבר מאבריו הנוגע בו שאי אפשר לנענע אוקו אבר גל שהוא ה״ז שופך דמיס שמקרב מיקקו ואס זהו כגוסס ק״ו במי שכבר הגיע שאין מ רוח חיים נרגש באפיו שאס עדין יש בר איזה תייק הוא מלוש בקכליק הרפיון ובמעט הזזה שיזיזוהו *ככה מעטו;החיוק והר' המזיזו סופך! דמים יק״ו אס יטלטלו גל גופו יישאוהו עד מערק הכינין שמננין גר נשחקו אס עדין יש בו קצק חיוק וממילא אס אקס חושש לזה צריך -שישאר המק מונח במקומו במקווס שמק בו יכאבן שאין ^לו הופכין עד ג׳ ימיס והרי עקרק איסור הלנק המק לגמרי ואין משכחק לה לקייס מציה של קורה כי קמר קיןברנו ביוס ההוא וכו׳ וגו׳ **) ____-<חביא ״*) ראי, זי אי» * כי שם •קניו.במכין והי' יכילק לכקוד . לעי 7עמ הרג &י/הא המנוע־׳; ממקום למקום מקר נ התיעה וודאי צל^ו •ליגמז