Ha- Meʾasef · 1786-01-01 · סיון תקמו (1786) · p. [Seite 10]

>p *ששבר;אין ־ בפרט אלא מה שבכלל; (היא כי המלך היא בעמו כאב לבניס , ומשמה לגון׳ , וכי כאשי כל מח&בומיו הס לטובמ עמו , כן כל חחשבומס יהיו לשמוע בקולו , ולעבדו ולבוץ שעו -למצומיו , ולא למור מהס ימין ושמאל י רב י־ אם כן נחוייב לעשומ ככל אשר יצוה? 'ששבר p הוא חייבים אכו לעשויג כל אשר יציה במלכומו, וככל אשר נעשה מתמ השמש רב ואבם יצוה איזה לבר גגד מורמ האלהיס מה נעשה? יששכר * נפיל מחכמינו לפניו; לבל יאבה הפציר בני לשמוע בקולו וחטאנו לאלהיס, ואס לא יאבה שמיע, מפול מחכמינו לפני מלך המלכים, אשר לב המלך בידו, עד אשר מבוטל הגזירה * כה עשו יאבומינו ניריי חרדכי ואסמר בשושן הבירה, אשר על p דברי האגריג העומס הזאיג ה&נימ : וכה עשינו בימי הקיסר קאי״ו , אשר צוה לשוס צלמו בהיכל : ואשר בידו נפש כל חי , הפך לבס לטובה , לליהודיס הימה אורה ושמחה וששון ויקר , ונשכחו הצרומ וגס גסמרו מעינינו י רב ׳ ךאבם הוא עצמו יעבור על המורה , מה דינו? יששכר . דיגו מסיר לשמיס , ־ומשנה ערוכה היא מלך לא לנץ אומו, וסז״ל הורינו , אשר נשיא יחטא זה המלך : וכן הוא אומר בעשותו אחמ מכל מצויע ה׳ אלהיו , שאין על גביו אלא ה׳ אלהיו; צאו נא ■וראוי אחאבעבד אמ הבעל, הרג<כומ לגאול יוחבו אחו.זמ אבומיו , לא מיחה כיד אשמו i אשר הרגה כל נביאי ה׳ ■: ועס כל זה הנביא אליהו, כאשר הוברח לדבר לו כדבר ה׳ , חלק כביד למלכומ, ולא ד• שלא עבמ בלרך , כי ח לפני סוסו על בואכה יזרעאל? כעבד לרבו *• כאשר גס לירבעס (אשר חטא והחטיא את ישראל) הנביא אשר חל אמ פניה,, להשי3