Ha- Meʾasef · 1786-01-01 · סיון תקמו (1786) · p. [Seite 9]

רב• והתודה שכ״ע״פ, אשד נחנה לחנה לח״ל, האס הקילה או האמירה בחורח האדם? *הודה הכם הפריזו על המדה , וניהזדה ועוד לקרא הוסיפו טעם העיקר , עד אשר אסיר רכיח דברים גניבח דעח והונאה דבריס , ופירשו דיני האהבה , והשנאה , הנקימה והנטירה , כבוד ההורים , והידור הוקניס , כענין אשר בו הרחיבו אהבח האח, ועקרו שנאח הריע , בהסר כעס מן הלב , והעבר דעה יון הבשר : וצוד חקנז תנמיס .דברים הרכה על דבר קדימת. שלום אפילו לגוי בשוח , הכנסח אורחים , ביקור חולים < וכל אשר גשס במילות. חסדים יכונה רב מח הפרש בין כפרח עון , אשר בין איש לרעהו, אז אשד בין אדם למקום? *הודה אם יחטא איש לאיש ופללו אלהיס, ולא יאבה ה, סלוח לו, עד אשר ישיב אח אסר חטא ל! : אף כי שב לאלהיו בכל לכו, ואש לה, יחטא בחודה ועוזב ירוחם .רב• שש לכי בדבריו , ידן בעורף אויביו, אשר כחשו במעשינו הטובים, וישחחוו לד בני אביך הסרים אל משמעח חכמינו : גדל בדעוח הטובויג האלה t גי זה כל האדם # והיה צדק אזור מחניך, יהאמוגה אזור חלציך , והיה העשה הצדקה שלום חקירז״יז חמישיח• רב יששכר בני! שמר שכרחין לספר במה יחריב האדם למלט? יששכר הג< מפורש בס, חודה האלהים, ונשגה כנבואע שמואל , ומשולש בדברי ר*״ל , ‘ באמדם כל האמור כפרש ח הלן* מלך מוחר 5ו * רב אין למדין חן הכל£ח אמור הדבר ספרט? יששבת