Ha- Meʾasef · 1786-01-01 · ניסן תקמו (1786) · p. [Seite 10]

העוף בשיר ימלא פיהו , ימן מודלמ לאל , וחמי לאלוהיו-לכה נא ידידי! ושר לי בשיריך , אוהב אנכי אמ נגינומיך חנגיממ נבל וחליל — למה מדום מחריש פמאוס? למה מממון תימו ביער? לחה נודד אמה t יונמי! מחביא בנקיק הסלע? מה ראימי? גס אנכי חרד ולבכי ירגז , השמיס המקדרז בעביס , גשס וברד נפלו> אין כת בעצמי וגזע אמניעעה , השמיס האירו , קולויג אדירים וקול רעס אשמע, אהה! כי נדממי , אנה אברת? האלה בוערמ , מחיל הארץ , והאדמה מתמ מרגז , אהה י. כי אפס כחי ונפשי כדונג נמסה חרדה גדולה אחזמני , על פני נפלמי ואדום * פמאוס בא רות קדים ויפיץ ענני חושן , קול הרעס לא נשמע עוד וברקיס לא אמרו הננו , שקטה כל הארץ בהמומ וחיומ פצחו רנה לקראמ בא השמש וישמחו אל הוד ונוגה החרסה , הנומנמ חן וחסד בממק מחורה; אף אנוכי קצמי מחלומי, וכעובר על יס עמ ינהוס כעברמו, יהמו וימגעשו מימיו , יתמרו גליו והאניה פעס עד למרום מגיע ועל מפלשי עב ממנשא ופעס ממרוס במצולומ יס מפול ועד ממחמ לארץ משלכמ, יצעק וייליל האיש וכצרמ נפשו מר יבכה, עד כי ישמוק היס מנהמז וחדל הפחד ורוגז אין , ילך בשלוס אל ארצו ויהא אל מחוז תפצו , ישמח כי יראה ארן חדשה ושמים חדשים יביט : כן קממי גס אנכי ואראה כל הכפר ממהפכמ לגן אלהיס, הארץ המיחלמ לגשס רומה אמצמאונה והאדמה צמחה מצמיח ונאזמ דשא לבשו כל ירק כל עשב , י זאמ ראימי וגיל גמלאמי אך עיף ויגע היימי, עוד לא אנלמי מאומה ומחום השמש אנכי צחה צמא; עמה ידעמיך ה" מלכי וקדושי! מה רגו חסדיך! מה גדלו טובומין אשר עשייג לבני האדם! קטונמי מלמן מודומ לך ומלהלל לסמיך; הרות נשב אלי פרי" נחמד למראה , טעממיה והנה גס היא טוב למאכל ״ מה נעממ פריי! מה ממקיג לחכי! החזקת. ומאמץ אומי , נממ כח בנפשי ועצמומי חלצמ , בני אדס! אס מאבו מלמדו לדעת אמ ה" השכילו אמ טובו וחסדו אשר כל מס ויוס כלי חשוך יעשה לבני האדס, אז ככל לבו מאהבו אומו וממיד מדבקו בו; אך אל יסכל לבכם לאמר מאומות נוראומ , ממלחמה ותרעש נדע אמ ה"" בהמפלץ אדני האדמה ועמודיה ירופפו , בנהוס היס במהפו ובגברמו, ישיס ארץ פרי לשמחה וכרמל למלחה , או כפצומ האדמה אמ פיה מקיא נחלי גפרימ ואש ומשרוף ומקרים פל סביבה , אן אס *תהיה מגפה בארץ ודבר יתימ פמאס; ואלפים ימותו בלימבין, יגועו