Ha- Meʾasef · 1786-01-01 · אדר א תקמו (1786) · p. [Seite 13]

הפקוק 0י מעולם לא שמעל שכל צח כמויגה ואיך מטוניס כל דברי הדרשן אל כל חלק וחלק מהמקרא ולו ידע עם ל׳ חכמיג הלשון על בורייו ירגיש צל איש ואיש ת\כף איג הדוחק והלחץ אשר ילחון המגיד השוטה איג מאמרי המקרא , ואיך הכל יהבל המשוגע הזה כרב שיח וסיג אשר לו ־*־ *ודי כזה , אחסום פי מרוב שיחי וכעסי J — ורצה נא ידעיגי, אתי ומורי! כי סמר כשרכסכקראכס איג הדברים אשר הציגמגי חול עיניכם, וכי תשמעו ׳את דברי ■לפרסם ברבים אח. חרפת. האיש ויגבטלו את דבריו כאפר * אמנם עוד חדשות בלבי יראתי להעבירם על לשוני אס לא כי קנאת. ביעורה והחכמה בערה בי , והאמת יעשה דרכו, יעבור עלי מה! בה" אשים כסלי הוא בוחן כליותי הוא יודע כי לפניו אנכי עמל ובמקום שיש חילול השם אין מולקין כבוד לרב " דען נא גס אמס את אשר ספר לי האיש אשר הביא כידו דוגמת החומש הנ״ל , וזה : כי הרב הגאון אב״ד דק״ק פראג הסכים עס המחבר הנ״ל על דבר המלאכה השפלה הזאת , וניגן לו דיג ודין בחרס שלא יודפס החומש מיום כלויגו עד משך שתכה שכיס ואס אמנם לא אחלוס לספרו כדבר אמת., לפי שאנכי לא ראייגי הסכמה הזאת, אס כל זה אעיר איגכס לחיגור אחר הדבר אס אחיג אס אץ , ע״י אנשי בריתכם היושבים שמה אף כי נאמנים דברי האיש המספר וביודעי ומכירי קאמינא , מ"מ לא אאחיג ולא אכחיש ומכ״ש שקשה עלי הדבר לאשר ששמעיגי חפי האיש הנ״ל שכתב הרב הכ׳יל על הרמב״מן נר״ו שהיא העגדק שפה וכוון בזה לומר שהוא כיגב כלשון צח תשר לא יבינוהו כ״א הבקיאים והמדקדקים כל״א וע״ז יגמהיגי תמיהות הרבה א' א! יאחר אדם גדול כמזיגו המפורסם לחכם וגאון יגורניי על ענין כזה , השמיק שפה? הלא יגניקויג של כייג רבן ידעו כי הע״מיק שפה כלה״ק יאמר על אלס לא יפיגח פיו , או ‘ על משתיג לשון אשר לא יכול להוציא קול הברה מפיו , והוא ההיפך ממה שכוון לומר! ועוד , חה .לו וללשון אשכנז? אס הוא תפס לגודכיי ומלא הלנויג ודינים כרמץ, הלא שפת אשמו