Ha- Meʾasef · 1786-01-01 · אדר א תקמו (1786) · p. [Seite 10]

מונח השם •על משקל ישר .(נאמינאטיף) ויבואר דיא ערצטי <א״כ הי׳ לו לכאר שעם הרפאים : דיא ערצטי, כאשר יבואר בעמדו מיוחד, והמלמד אשר ידע בטיב הלשון, מעצמו יבארו במקום שהוא מיוחס אל פעל המושך או אל א׳??יער המאמרים והגבוליס ע״פ הנסי׳ הראוי׳ והמלמד אשר לא ידע דבר מזה ישמר לפחות משגיון גדול ,, ולא יאמר על כל רכוי הפרטים דען עיצטך ׳ דעך הייזרן , דען כעשרן וכו/ אשר ישתית הנוגה וידריכהו לדבר לשו! עלגים וק כמלת החכטיס, בעמדו סיגס יבאר דיא איינגבאלזאמטע , וכאן עומדת במאמר הסמיכות. שהוא המצטרף (געניטיף) ■ימי החנלטים דיא טאגע דער אייבגכאלזאמטן והחכם הרמב״מן יצל' מבארו דען איינגבאלזאמסן לפי התקוס אשד הוא עייד יו ולפי משפט לשון אשכנזי : דען זא פיל טאגע מישן דעין אייגגכאלזאמטן פרשטרייכן ר״ל הימים אשר לסגופים קחנינדס מיום החניטה עד הגמר צריכים להיות ארבעים •' והמשכיל יבין את גודל ההשחתה אשר תצא מבאור הזה לילידי עמנו ולהמלמייס הנערים בדעת וק יבאר המתרגם הכ״ל, המחנה : דער לאגד " צ״ל דאס לאגר והנה לך אות נאמן שהתבאר כעור וריק מחכמת הלשין , כי לולי זאת הי׳ לי לדעת ע״י התאר (גראסעס), ועל ידי השם כמספר הבלתי מיוחד (איין) שהוא שס בינוני (נייטתס) , אמנם על אשר לא מצא ■מלת יחס שחוש הנטיי (ארטיקל) , כתב דער לאגר וכן באר תבת ויבואו אלס זיע קאממן;צ״לקאמן) וזהו איננו נכקל׳א כשיעמוד תבת ויבואו כיחס אל פעל אחר כמו שהוא עומד בק עיס דספדך •שלאחריו וטעמו שהתחילו להפזד בבואם 'אל גרן האטד ותלוי׳ פעולת ההיספד על פעולת הביאה ימה יעשה מלמד אשר לא ידע כלל זה? ובתיבות גרן האטד ■באר דעך •שיין אדר טענני - ראשון לא ידע שתיבת (שיין) בלשון זכי היא הובעת האור , או!דבר מתדחה , ונמצאו •בו , .וכשיהי׳.טעמו גרן תבא כלשון, בקנה ותקרא דיא .שייגע * ב' מדוע אמר (דען) הי' לו לכל הפחות לומר לפי מחשבותיו (?ער)? ועוד שלישית , לפי דעתו תהי׳ (שיין) ולשון וכר ג א"ג אין תשמש מלת יחוס שעוש הנטיי' (דען) ,על שס טעצגע שהיא