Ha- Meʾasef · 1786-01-01 · שבט תקמו (1786) · p. [Seite 12]

מלאו כרסם לחם המקרא , כשר קדש הדינים, דיץ המוסר , ואז־רה הזאה.- רבה היא לגל כני הגולה ככלל וכפרט למקצת אייינו אנשי ג^וכתינו אשר סרו מדרך עורה' שבכתב ולא ידען את המעשה -הטוב אשר נעשה לישראל ולא נשאר להם לא כעי: ולא לשין : במטותא מינייכו לך אמרינן לנזירא וסחור לכרמא לא יקרב [ ראשית שנע י״ח לימי חייהם היא השנה הראויה לעלות. לכעי המדרש הכולל ושם כל איש כפי אשר ידבנו לכו לקרבה אל המלאכה לעשות אועה ילמד הניגוח, ההקזה, והרפואה, המדידה, הניגון, וחכמת הכיככיס,חוקי העמיס ודיני ומשפטי המדיצה והעיר , הכל כפי רצונו , אף אשר יער ה" אח ריחו לבחור במלאכת שמים התוכחה ההוראה ופרניס הקהלית אחר למדו ד" שנים במדרש הכולל חכמת הטבע, עודנו עצור לפני ה" יהיה שלוש שנים ושם ילמד פה אל פה ההוראה והתוכחה ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים , ולהוסיף לכס תבואתו , זה דרכו כל הימים לחשך השנה ההיא לחנך עצמי ולהיות למופת לאחרים; יוס א" לימי השבוע יפרש אגדות, יום כ" יפסוק דיני איסור והיתר, •וס ג" דין בין אד® לחבירו, יום ד" דיני קדושין וגיטין , יום ה" דיני קנסות ומשא ומתן, וכן יחזור חלילה , יום ש״ק ידרוש כרבים ואחר כל הדברים והאמת האלה יוכתר החכירות וילך ללמד הנערים בערי הפרזות או במדרש העיר , ואחרי כן יושם סניף לרב , עד גא יומו לישב על כסא דין או הוראה או תוכחה ועל נדון הזה מודה אני כי עוד עצור בעצמועי לכתוב ספר בל״עז בו יוכללו כל דרשות השנה מדי שבת כשבתו על מדה טובה או נגד מדה רעה , כאשר עשו בעל בינה לעתים ובעל גבעת שאול, אך לנטות מעט אל דרך הגויס אשר אנו דרים ביניהם, הבוחרים להם איזה פסוק ודורשים עליו ועל חלקיו דברי מוסר, ואעשה כן גס אני ע,וד לאליה מילין ואזהרה רבה לאוריתא , כי ככל למודו הנערים לא יראה ולא ימצא למוד אגדה לא מיניה ולא מקצתה , כי ההוגה בה עודנו נער יארע לו מה שניבא עליו רי״בל האומרה אינו מתקבל שכר והשומעה מתחרך :. כי כאשר הוכחנו במאמרינו הנ״ל אין לאדם להיות לו עסק בנסתרות ההם עד אשר ידע מה הוא הנרמז בהם; ומה בצע,ברצון את ראשי בנינו בדברים אשר אתרי כל העמל והטורח להבינם, ניכרת להזהיר אותם כי לא ידעו את אשר הבינו? אין זה