Ha- Meʾasef · 1786-01-01 · שבט תקמו (1786) · p. [Seite 6]

החכם כמשליו האלקייס השנץ החכמה כראש מרומי קרע; ליד שערים מבוא פתחים וקרא צוות. לא אמרתי לבית יעקב תהל בקשוני'במקום חשך דרשוני שנית , ני המלמדים עצמם יהיו מלוכשיס כהוד והדר ולא יהיו כגדיהס כלים וממולאים ולא יהיה רכב על בגדיהם כאשר הורונו דז״ל; ונוסף על זה הזהרת החכם — עראסמוס — אשר נתב יני הנקיות החיצון הוא אות על הנקיות הפנימי שלישי , כי הנערים יהיו נקיים בגופם ובגדיהם , קווצותיהס תלתלים, צפורניהס עשויות, כחרס חכוש עליהם , נעליהם כרגליהס; ולפרש הכל כמלה אחת י-קוייס כס, והיה מחניך קדוש ולא יראה כך ערות דבר י רביעי, כי כין בשעת הלימוד כין. בשעת התפלה ישנו כחוקת התורה עיניהם למניה ולכס למעלה וגופם ישר הולך , ולא יתנועעו ממזרת שמש עד מבואו שלא כדרך כל הארך כאשר עשו קצת חסירי דעת מאחינו אשר היו ללעג וקלס לכל משפחות האדמה , על הי הדעת נותנת כי כישוב הגוף תתיישב הנפש ועל דרך רמז אומר ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל חמשי , כין הדר הזמנים יתוקנו שעות אשר בהם הנערים יצחקו כמקל או כאבן יד או בכל דבר אשר יקל על כאדם נענוע אבריו ׳ והוא דבר טוב לבריאות ונחמד ללייוד המלאכות כמן צחוק הנמר וכדומה; ולא כאותם אשרי חשכו אוגי לאיסור כי שמורה וערוכה היא בדברי רז״ל לא חרבה ירוליס אלא בשביל שהיו מצחקיס ככדור בשבת , אלמא בחול שדי! ממינה שמעינן שהצחוק הזה מנהג ישראל הוא י ששי,