Ha- Meʾasef · 1786-01-01 · שבט תקמו (1786) · p. [Seite 4]

אבני גיר מנופצות. מערמוע העפר יעלה שיעל ויפרוץ אע חומועיהס ה? עעה לא כימים הראשונים לשארית. העס הזה , כי זרע השלום עען פריה׳ עאנה וגפן נשאו אע יבולם יכול החכמה / זעץ הדעע יען פריו , באשר הצפון זהב יאעה רוח צפון מחולל גשם נדבות., ורוח בהיר עברה על פניעבל יעיז ענן אורו, עחע כל השקים ישרהו, ואורו על כנפלע האיץ ׳ ה״ה מלבכם החכם אשר הוליך עוריס בדרך לא ידעו, וכנעיכוע לא ידעו הדריכם , ממנו פנה ממנו יעד ממנו קרן מלחמה , מלכים ראו וקמו שרים וישעחוו, ויוער שהיה חכס עוד לחד דעע אע העם בעורע האדם ואהבע הריע , וכאשר אהב החכמה היא ומביאיה והיזלדה ומחזיקה כן אםף אליו כל איש חיל ויהי להם לשר , ועמלא ארצו חכמה ודעע ואין קצה לאוצרועיו , הסייף והספר ירדו כרוכים בידו , לא נעשה כן לכל גוי למיוס סור אפרים מעל יהודה , כרוך שנעו מכבודו וחכמעו לבשר ודם! י הן כל אלה ראעה עיני בספרי מנשרי החכמוע , ועקת אזני שמץ מנהו מרוזניס ויועצי ארן , אשר מדי עברם עלינו הגידו לא כחדו אע אשר ראו , אך לא האמנעיו עד אשר 3אעי ועראינה עיני , יקר ספרי החוקר הגדול כמוה״רר משה p מנחם נך״ך אשר האיר עיני הגולה בפרושיו , והביטו אחרי משה אשר הביא פנס להאיר כל בני עולם במה שאחר הטבע בכלל , ובהשארע הנפש כפרט , ואשר אין ערוך אליו בכל חכמי ישראל אחר חעימע היד• להדמ״כס ז״ל; ועודנו לא ישוב מדעעי עע כי באעי ביערע הדבש ונופע צופים המוצק מפי המקים מעפר לשוצינו הקדוש כמוה״רר נפתלי הירץ ווייזל נר״ו' אשר לו דומיה עהלה, ואשר לא קם כמוהו בפאר הדר זךוצחוע הלשון, אחר ר" יהודא ן״ חיוג ז״ל; והשלישי הרופא כל.'בשר ומפליא לעשוע הפלוסוף המעולה כמ״ר מרדכי נר״ו אשר לו יד ושם כחכמע הטבע וידבר על העצים ועל האבנים זעל אשר כמיס מעתע לארץ * דבר קטן וגדול לא נעלם ממנו נאשר העידו שומעי שמען וקוראי ספריו הלא המס שלשה