Ha- Meʾasef · 1785-01-01 · טבת תקמו (1785) · p. [Seite 9]

1כן וי״ו 6חרי שורק קטן מפני חסרון הנקוד מדבריהם ז״ל נמ״ש במשנה ב״ק פ״א הבהמה אינה מועדח לא ליגח ולי) ליגון ולא לישון שבנלס כחובה יו״ד אחרי הלמד אף שיבוא דגש באויג שאחריה לחשלוס נין פ״א הפעל; וכן אמרו בג״מ כחובוח דף ב" ע״ב לא נשאי לא קחני אלא לא נישאו, וכן המיס המינים (פרה פ״ח) שהכף דגושה כמ״ש בחי״ט שס וכחובה בו״יו זרכיס מאד דומיהם * גם מלח כיצד היא מורכבח וענינה כאי צד וכן מצאחיה כחובה ב״ס כמדגי רבה פ״ד הא כאי צד מסדרין לחם הפנים וכ״ו וכהנה מלוח רביח בדבריהם ז״ל ולא רחוקוח הנה מלקרב חוצאוחיהן מלשון העברי , ואלו מצאנו מלוח כאלה בסדור חפלחנו היינו גמריס עליהן בלי ספק שהן עבריוח אחרי שדעח שפחס ברור מללו שפה אחח בלה״ק וכל כני החערובוח מלשיכוח אחרזח הרחיקו מסדר החפלה וממטבע שאר הברכוח וככל אשר יאירו נרוח מערכח דברי הרמכ״ס ז״ל. (JC . הטעם הזי נראה לי לקים ניסח ברכחנו ל*שב כקונה, ודלא כמי שאומד שיאוי לכרך לשבת בעבור שהוא המשיל הנמצא במקרא משא״כ משקל מלח לישב שלא נמצא כמוהו במקרא? כי אלו לא היה המשקל הזה ברור בלשון, לא היו לוחייר בו מחקני הכינות וכ״מש במה שקדם• וילציד זה אין כ״כ זתח במשקל הזה אחרי שיש לו סמך מן ה תקיא נמה שמצא כי כשאר השישים מנחי פ״א י״וד שחנוח ה־״וד במקור עס אוחיוח ב” כל כמו ב״בש קצירה (ישעי׳כ״ז) אינני מניח לו לישר! (קהלחה") ובנר״י הלמ״ד לרוא ממי דוד ( ש״א י״ח) ואף כי כל אלה הס בחולס עין הפעל מ''מ ירשנו יו אבות נז קריאחה בצי״יי יכבר נשחנה גזרה זו משאר הגזי־וח במה שהעין נקודה כצי״רי בצווי ועחיד מבנין הקל כמו שב לך יד אשב אלך חרד ודומיהם ,ובדברי ח״זל גס בקלק5 לירד לילך נקראים בצי״רי ואינני רחוק כ״כ ממשקל העברי אחרי שמנהג הלשון הוא להיוח המקור דומה למשקל היחיד בצווי מודע למחחיליס במלאנח הדקדוק ומחר מזה יש להחעורר ככרכח להפריש חלה שהפעל הזה מענין פרוד לא מצאנו כלל כמקרא בבנין הפעול, אבל מצאנוהו על ענין אחר כצפעוני שפרי^