Ha- Meʾasef · 1785-01-01 · טבת תקמו (1785) · p. [Seite 7]

כיי־ יתכן רמתה מוסכמת יי״ יי הח־־ייר על איזה הורא- לליותדיי ויולה המלות הנמצאות בד־ר הס ז״ל על מנהג טבע הלשון?;׳:**p ומלכשות כסימני הבטן ושמזשי הגויים וזולתם על דייך לשון המקרא אף שלא נמצא השיש ההוא כלל במק־-א , חן •נישתמשי באמה שדש על ל׳שקל אחר קן הנייצא במקרא :שי־,! ההוא . ראוי לסמוך יגל שלימות ידיעי־ס זלנקור על כל תלה בהס פעליה עבריים מפליטי לה״ח הנשארים לט לעלטה מלבד איתם הנמצאים בתלך ונכוו לכדרס בין שרשי/ לה״ה * ורחב לב כיין החלק אש־ בינותינו לא יפלח ממיז 7ב־ להבדיל גם בין הנדדכיס , הנמצאים בדידי חז*ל מילדי העברים ודומים בהו■־ א«־־5.-הס להוראת איזה שרש הנמצא נתנ״ך , והוד והדד א; שש טה לשוני;( הקדושה ורב עוז ואעצומדנ לעס ברוכי ל' I מ*יתד. נשיה אח פנינו להוכיח, שי״ויזן הפעלים שהשאמש1 כהס ח״:ל ולא נמיאו בכתוב •ש מהם שאין המלט מלגזור על ה־(אן מילדי לל׳ק , ופה ראיגי מקום להא וכיו עס המדקדקים הננשגיס ניסחויג אפילאינו גהיזנת בהו ד־ידיס אשר לח נמצאו דו-מיהס בכיו־ פי האתנס כמזיק להס טובה *גל כל ה שוב ההוא אשר הטילו לעשות, ושהו אא לבס לרזרבה אל המלאכה הזאא לישי הדירים זלאקן טכקואהאפל א ממו־שי הטעיוא " ולהרים' המכשילים אשר נעלו להן ,כשגדי הנ דית ותלופיהן וחלומי ח1יכיהן , והציבו צימיס צח .וס המי׳ ג והנגינה והדגש והיפי שהם למאירת עינית בהבנת המלוא והמאמרים אשר ישבנה עטנס על ידיהם , וישימו אח הרכס־כ לבקעה , באיר.ין קשר הפעלים והמאמרים היוצאים חון מטבע כמליצה הנאותה וכיוצא ־7 ריס האלה שיש מקום לאלות המכשולים בשגגת המדפיסים יעצכותס , אכן לא מוב משו במה שגזיי שיזין ראוי לי. כגיס מלה תלמודית בנוסא «גפלואינו - אף כי אמת יהגה חכה , וכל איש משכיל ־V «גו דה לדבריהם , כי כן המשפט צאלהיס הא , ישראוי ככל א־ש להתפלל ולהתנפל תחינתו לפניו יתעלה בשפה ברורה , ולא להתערב לשון אחרת כלשין הקודש , וגס על תכלית הכמה הזאת תקנו אנשי כנסת הגדולה סדר תפלתינו , למען יהיה כעס ככהן , ולשון עלגיס תמהר לדבר צחות , כת t הימ״בס כהלכות חפלה פ״א הלכה ד״י כיון שגלו י*ראל ו״נ1 ♦‘׳tu , אף מי הגיד להם הדבורים התצמודייס שגזרו עליהם שהם