Ha- Meʾasef · 1785-01-01 · טבת תקמו (1785) · p. [Seite 5]

וחן אמת שהמדקדקים האחרונים ויש מן הראשונים np מן הדרך הזה , ומאנו לשים את הכלל י*זה כלה״ק , יען הסמכס על משענת. מאמר ח״זל שאמרו , לשון תורה לעצמה ולשון חכמים לעצמן זא־ני בעניי לא אמצא משען ומשענה במאמר ההוא , לרחק את הכלל הזה, ואף כי ככעי־ אנכי מדעת. וידעתי שכל מצבי ומך ערכי מלחלוק על הקדמונים, ולהכריע בין הדעות., תלחצני האהבה אל האמת אשר כלבי כתנור בערה , ולא אוכל למנוע מחמת דעי בביאור המאמר הנזכר ואומר כי לשון זה לא מצאתי בש״ם רק במקומות שהקפידו החכמים על תלמידיהם והזהירו אותם מלשנות לשון המשנה או ההלכה מן הלשון המקובל אצלם t ומורגל כבר כפי החכמים אשר בחרו איזה מלה , ויחדו לה איזה הוראה מיוחדת , אף שיש יתר הבאור במלה אשר יבחרו בה ע״פ דרכי המקרא , ח״מ לא רצו לתת רשות לתלמידיהם להשתמש בלשון אחר על הענין הזה ממה שהסכימו ככר החכמים הקדמונים * אע״פ שאין המלה ההיא מבוארת כל כך ע"פ דרכי המקרא! רק היא חלה מיוחדת מוסכמת הוראתה ע״פ החכמים (וכמנהג כל החכמות להיות בהן מלות מוסכמות מבעליהן כנודע) וכענין הוראת מלת .פגול שעניבה לשון תעוב כמ״ש רש״י כ"פ קדושים * והשם הזה נאמר במקרא כאסור עבודת הזבח במחשבת חין למקומו , ובכל הש״ס מיוחדת הוראת השם הזה והפעל שלו על עבע־ת הזבח במחשבת חון לזמנו, כ* חיץ למקומו פסול יקרא בדבריהם ז/)לכנודע, וכ״כ רש״י כבאור במ״ס פסחים דף י",ו ע״ב בד״ה איזה עון הוא נושא וכ״ו * וכ״ה עטן מגבעת ומצנפת כמ״ש התו״ם במ״ס יומא דף כ״ה ע״א בד״ה נוטל מצנפת של אחד מהם וכ״ו י״עש ולכן הזהירו מלשנות הלשון כי חששו פן יהיה השגוי ההוא סבה להרבות מחלוקת בישראל , אחרי שכל אחל. יכנה במה לעצמו , וישתמש באחת מן המלות שיבחר כה , ופן ואולי כרבות הימיס תשתכח המלה אשר הונחה כעצם וראשונה על הענין ההוא כהסכמת החכמים , ויתעוררו עי"נ ספיקות על המנה האמיתית ,ולא ■יודע על איזה אופן שהיתה כי נקל הדבר מאד להשתנות איזה ענין ע״י השתנות היראות השמות הנרדפים , וכמ״ש בתי״ט בפ״ק דעדית כד״ה אלא &אלס חייב וכ״ו »והיינו טעמא שחייב לומר בלשון רבו שהרי