Ha- Meʾasef · 1785-01-01 · תשרי תקמו (1785) · p. [Seite 17]

ללמו* כמו האחר דאזי לפי שעה ליגע יעמו במעט להאחד באיזה ענין להייח לחוסר להשגי , (אשרי משכיל לפי העח והחקוס והענין! אולם אס ירגיש האב שחכונח נפש הנער נוטה אל מדע הקנאה, צמך למנוע ממנז דווקא מה שמשחוקק, וככה יעשה כל הימיס עד שהוסר חסרון ה־וה מקרבי * עוד ישיס על לבו •להדריז הנער כץ אכשיס יקריס ויורהו (כאשר יוסיף שניס "ויוסיף דעח) אין המה ששיס ושמחים בחלקס , יגילו למחח אלהיס אס מעט ואס הרבה, לא יקנאו לעושר , לא ירדפו להון, ולא יבקשו טובוח הזמנים הנעדרות. מהס וילמוד אוחו ללכח בעקבוחס; גם ילך עמו בחברח חסידי לב , המקגאיס ברע עינימו לכל אדס (כי הדבר ניכר יער מצד הפכו); הגס שיש להס כל הררי כסף «הב אופיר, לא חניס להס הקנאה לישון, והמה יכלו ימיהם בדאגה , ומצטערים לצבור חיל ולא ישבעו מטובם , ואס על דדן זה יורהו אח חסרון הקנאה ועונש בעליה■, שכל הצמח והמצוקוח, כליון עיניס דאבח נפש ומורח רוח כופלים בחלקה , שואח בודל כל רע עין ,, ווה ניןלח כל מקנאים , ע״י כן יחרד הנער ממראה עיניו חחונח הקנאה חבהלהו , דגליה מרדוח מוח , ואל רפאיס מעגלותה , אז ירחיק מעליה דרכו , לא יפלס כנחיבוחיה , כי אס להסחפקוח •יקרא , היא מכחיל אוהביה ששון וגיל , דרך ביעה יצעד, וישמור משוע פעמיה למען ימצא רצון בעיכי אלהיס חאנשיס ל כללו של דבר , שהיגרה יצריך השחדלוח.להרגיל חניכיו בכל מדה טובה , ולגנוח כפניהם כל מדה רעה עד שיכירו החסרון בדעחס במדגלוי, וזהחיעלח גדול * ולדעתי לא טוב ונאה להכריח ולצוח הבניס שיבואו לבקש סליחה על חטאם והמרוחס , בעוד שאינם מכילים מעצמם עכין החטא, כי הבקשה ההיא רק משפה ולחץ , ולבס בל עמס , ומס מעיל בקשח הסליחה p והוא לא ידע שאשס I הלא בפיו ■חחנוניס ידבר , ולבו כל עמו, וע״י p ירגיל עצמו לחנופה וחלק־לקוח , וזו דעה חולה חאבד ממנו טובה היכה! אך ענין אחר הוא כשמכיר שגיאוחו וסרחונו, ומבין המעמחאשר העזה ויבטיח להזהר מחנו, אז לבו נשבר בקרבו, וילך מעצמו לבקש סליחה מבלי הכרח ואונס כלל, כי כמשא ככד, יכבד •מטאו על כנו עד אשר ישמע מפי מורהו שנסלח לו , אז פיו