Ha- Meʾasef · 1785-01-01 · אלול תקמה (1785) · p. [Seite 4]

קם " *HSSPS מיגיהס ושרויג הטומאה אצלס בבתיהם מדיג ’ימים שמונה אן יומר) לא כאלה חלק יעקב, אנו אין לכי אלא דברי הקדושים האלהייס חכמי המשנה ז״ל שהורישוכו מסורמ המורה למשה מסיני , בה אנו קייס היוס בללה נחיה בגויס ועליה אנו המיס ומוסרים י נפשותינו כל כשור ימין ושמאל כמצווה עלינו ומ״ש כמ״ש פוקדים על. הממיס ומעשה רב כבר עמדתי גס על זאמ בתשובתי הנ״ל לבני שווערין הארוכה משם יראה שלא געלס דבר זה ממני , ויומו־ מזה ה בא מי שמה , לדי שלא ימפאר עלי אדם לומר אך מצאתי' און לי כדברי חכמי ישראל , לכן לא אאריך ולא אעכב עצמי בכך כאן' , ועכ״ע אינו דבר מוכרת בחיוב החלטי , אלא היכא דאיכא למיחש' דנקכר איזה 'ממ בחפזון עיון והשגחה ושהות הראוי/ בשעה' דחוקא בההפזכז לקבור מחמת סבה מקריית , אכל כשנהגו עמו כשורה כממון ובהשגחה הראויה כמנהג הח״ק בזמנים הללו ושעין שלום , לאפשרי רחוק ולמיעוטא דמיעוטא לא חיישינן לגמרי■ בשים דבר, ובזה מצאנו ידינו ורגלינו צכיא המדרשי לפרושים' במלמוד הקדוש לרוב מאוד , עס היותם פורשים מכל ספי! המצוי אף לעיתים רחוקות להתמיד בדיני המורה ולאפרושיי מאיסורא (וזוהי כל מלונות האימות עלינו והבוחרים בדרכיהם מכ״ע דניתא להו בהפקרא) אף כי בדבר חמוי כזה , אך בלי ספק יש חילוק בין המצוי' קצת לבלתי מצוי כלל רק דרך פלא כי גם הוא לנמנע יחשב ואין חוששין לו וצמו שהרחכתי הדבור כזה כספר האגרת * ומ׳י׳ש מעלתו מהסכמת כעל' הרפואה , חלילה לכו לשוה* לב אליהם בנוגע לדיני התורה בהחלט , כ' אז ח״ו יסודיה ירופפו ועמודיה יתפלצון ולצורך זה יסדתי חבור הבקוריג הנקרא ספל־ ואגרת ■לאמתה של תורה % ומה שחשב מעלתו שעלה בידו סמך וראיה לדברי בני אדס אשר חכמת מה להס < ממשנה פ״י דצדה שא״א לעמוד על הבירור בין מיתה לעילוף עד שיתוק הבשר < לא דק מעלתו בפשט הגמרא שס כגזרה דשמא יתעלף קסבר חששא זודעילוף קאי על הזב המת דחיישינן דשמא לא מית ליה ולא נפי! מידי ספק חיי עד שימוק הבשר , ולא היא לא פן בני אלא הנא פירושא דחיישי רבנן שמא יתעלף הזב. החי הבריא וכך נחשבהו מת בפתע פתאום: כעידנו חי (עילוף מלתא דשכיחא 4ס בכ^ס בפרטות העלולים מזיבה) ונלך ונעשה' טהרות ע״ג מסמא שלו, והוא חי ומטמא ע״ג אבן מסעא ויש בזה מכשול עון של תורה, לפיכך גזרו'מחמתו גס על הזב המתהמוחלכו מדאיס שיטמא מכל מקום גס הוא עד שימוק הבשר אע״ע שהמ^