Ha- Meʾasef · 1785-01-01 · אב תקמה (1785) · p. [Seite 7]

TPj* ssbsbkhhsbsi עליו* ■'חבתי ■פין *יספדו וילילו כל עס לאבל יחמי יעשה לו אבל, כל זה כלא השאיר אחריו איש כמותו, או בן או תלמיד אבל בהשאיר אחריו כן או יגליזיד כמותו או עתיד להיות כפיהו תהי זאת .תנחימותס ׳'ד1ץצא מדברנו שהאיל יהי חצוניי , ופנימי , כמו שמצינ1 לכל המצוי; חובת האברים וחובת הלבנות. שזה חצו.ני~ להעיר על הפנימי נן הוא באבל הזה, החצוגי הוא ההספד והבכי כנעשה כרבי.ס משוס כבודו של מת ותפארת יועשיו ומהם הגיהוץ' והתספורת דברים המנוולים את תאר האדם ומעירים עצב לו!לרואיו , והאבל הפנימי הוא. מרת נפש ויגון הנמסר אל הלב כפי גודל האבדה ומדת נפש האיבד וא״ג יתבארו לנו דברי הכתוב ימאמר ח״זל בחד היטב •אל תכבו ׳למת ואל תנודו לו, .הבכי והמספד אל יהי למת , כי המת שב למנוחתו בהסיר ■מאתו את החימר , והמות היא לטוב לו, ׳שהוא למניחה תדברי כר אבין י אך בכו בכה להולך ידמה בעיניכם מיתת -האיש הזה כהולך למדינה אחרת t ואס לו ■לא יגרע דבר, כי א׳ס יחליף דע כטוב* וישנו! במנוחה נכונה , אנחנו החיים לאנחה כדברי הספדן , והטעם כי לא ישוב עןד -וריאה את ארץ מולדתו רצה לומר לא .ישוב לבקר בין טוב לרע , ולהנהיג את יעדת1 כי7קדס ♦ מיתה זאת רעה לכס ולא לו * ועל זה יכינו דברי חז״ל * י&ק־■־1 חככו ל«ח רצה לזמר הבכיה , ברבים וזה האבל החצוני שהוא מסוס כבודו של מת * «ל חככו יותר מראי ר״ל יותר מהראות שלכבודו נעשה ■זאת ואל חנודו לו יותר «דאי , למען ידע כל הרואה את גדולת המת היקר ־הזה , זלא כיצד ג" ימים לנכי , n, להספד וזה לספוד על אבדתכם והוא להזכיר שבחו של מת ולפרשם את מעשיו , ול* לביהיק זחספורח , זאס אתם מפריזים את האבל יתר על המדה A תתראו כאלו אתם מתאבלים על מות המת כאלי רעה