Ha- Meʾasef · 1785-01-01 · אב תקמה (1785) · p. [Seite 8]

קסח aaaaae רעה נעשה לו כמיתה זז ת״ו, ויאמר הקב״ה אי אחם רחמנים ירחי ««גי ר״ל ידמה כאלו ־ מלינים על מדע הרחמים ח״ו ולרע היה מזע המת * יכל זה באבלות החצונית, דאל״ה איך יקבע לו זמן , הלא יהיה זה דבר המסור אל הלב ולא יפול תחת עתות קביעות אמנס על זאת ספדו והלילו כעס ככהן כמלך כעבד , במות לכס איש אשר הטיב לכס והורה אתכס דרך תלכו בו , והוא הולד למעונתו הערוכה לו ואתם תשבו פה כצאן בלי רועה , וזה גכו בבח לחולד , והוסיפו שכר על שכר מאנו התנחם על הולך כלא כנים ר״ל כלא הניח אחריו בן כמותו , דאין כיונתס על חשוכי בניס דוקא, כי אם על צדיק שלא הניח אחריו בן כמותו , ולכן קראו ליום מות איש כזה / יום עברה היום ההוא, אשר אי| חליפות למן ר״י וריביל חד אמר כל מי ישאינו מניה כן, וחד אמר כל מי עאינץ מניח חלמיד (בנא נתרא <ז'י1 ע׳א) ופי' רשי" חליפות חליפין ממלא מקומו ״ על אלה תבכה נפשנו , ועינינו תרדינה פלגי מיס : מי יורה דעה? ומי יכין שמועה? — רה לכס אחינו המנוגעין המדוכאין באבל הזה! לקרות שבר על שבר , כי גדול כיס שכרכס , אמנס תנו לבבכם לחקור את זאת , היא עומדת לעד נתיב הוא מששת ימי כראשית, רביס שתו , רכים ישתו הנחמו כשמחת המת הגדול אשר הוא מרוחים ישכון מצדות סלעים משגבו , לחמו כתן , מימיו נאמנים , מלך כיפיו תחזינה עיניו, ואשרי איש יאחר כמוהו לבעל הגמולות : הנני , שמרתי את פקודיו, ועתה באתי בשכרי מרב טוב הצפון לך *