Ha- Meʾasef · 1785-01-01 · אב תקמה (1785) · p. [Seite 5]

מסדי אשר *בא .כעס כמשל אבל TIT , לא כאבל הרביס אשר ישענו סבועס ומכאובם כפי מצבם ומזגיהם , כי אם כאבל יחיד הנעצב אל לכו אשר יודע מרע נפשו וזה שאחר הנביא סייד, יי ו״ס בת עמי הגרי שק והתפלשי באפר אבל יחיד עשי .לך מספד תמרוריס יאמר (•!6! "■ ט־) והפכתי חגיכם לאבל ובל שיריכש לקינה והעליתי על כל מתנים שק ועל כל ראש קרחה ושמתיה כאבל יחיד ואחריתה כיום מר כי האכל היחיד היא מרה מאד אמנפב! אכל רבים אשר יתחייב לני מצד הקבלה , כמי שנעח־יכנו לכנוע ולספוד ליזח. גדול הדור׳ איננו אלא לכבודו של מע ולהגדיל עורעו ולהאדיר אע המעשים הטובים אשר עשה לא כמו שיחשוב ההמון שהחוב הזה הוא להעאבל בלב כמו האכל יחיד שזרינו , זה אינו , גי אין עפול צווי מוסר״ע על דבייס שבלב ועלויס כמדע הנפש מי יוציא שחוק מפי מבלי יעיר נפפי לשחוק , ומי יועידני לבכוע מכלי הפעיל כנפשי קבה לבכי , ומבלי היוע בנפשי עכונה להעצב ולבכוע אך ההמון לא ישים לב על וה , כי יבכה ע״י צווי משחק ע״י ציווי / ואס לא יבואו ההעפעליוע האלה כ״א ממרור אכזב אין בזה לו כלום , וראיעי רבים יש להס עע לספוד ועע לשחוק, ר״ל שהס עולים בכייעס ושמתעס בזמן לא כמקורוע וסכוע הפועלים השנוי כקדבס; ויחשבו לשני־ להס העראוע נעצביס ע״פ הצוי זשמחיס ע"פ הצוי , כמו שראיעי אנשי ההמון הסכלים , אשר קראו מה שכעוב בכעבי הארי־י ז״ל , ■כל• המוריד ר»עוח על מיחח שני בני אהרן מובטח לו שבניו א־נן מו!יס בחרי * המה עומדין ומצפין ביה״כ עד שיצא מפי הקורא : אחרי מוע שני בני אהרן , ואז יחוגו ייסעו כשכור ישאו קול יללה וידחקו דמעוע מעיניהם כמוציא מיס מחלמיש צור; למען יראו זרע יאריך ימים וכשמירע בניהם וחניה הם יתרשלו , ולא ישגיחו עליהם לשמרם ממקרייס המסורים בידי אדם להשמר מהס ־ ולו חכמו ישכילו יבינו טעם בדברי החכם ז״־ל , וזה כי בקרוע אדס אע הדכר אש־ קרה לאהרן כהן הגדול משרע אל עליון ומי« כהניס מקריבים . לפס