Ha- Meʾasef · 1785-01-01 · אייר תקמה (1785) · p. [Seite 12]

ועד יכו?/, כי אן שאין אומרים ראובן פעל פעילה מזה גס לאמיר ראוכן פעל פעלה , וכן הוא במציאות גא/«!לך 'אעה אע גאלתי (רוע ד") ואן כי הכא שהפעל והשם הס משרשים שונים, והקדשה עונים , וכמ״שא ־ "(קס״ה) 1מי דומה לך הנה עבע ומי היא’בנועם וכמ״שא (קס״ה) 1מי דומה לך VI I ־דI II ״משרע ורעיון הילי״יג■לעד < ואיני איפה־׳ השיע״ע "יסעור עצמו עס המבואר בסי" כ״ג. לתיכע ״ המקרא יעז״יש •״ (ר״ל כמה שנקדהז נסוג אחור) נראה להמכקר שלא דייק הרב כאן היטב בדרכי .נע1ק‘ המאמר', כי הכלל הראשון הוא שלא עהייגה שלש מלוע מחוברוע ורצופוע , כי אס או שיהיה טעם מפסית^ אחר עיכע א", וב" וג" רהוטוע וו לוו או שיהיה עיכע ב®. בטעם מפסיק, .וא* וב" רהוטוע וו לוו, ומצאנו עוד כלל אחד במקרא והוא, בהיוע שלש העמע האלה הנושא והנשואעחלק מהנשוא המיוחס לו כיחס מה , יהי״ הנושא. כטעם מפסיק , והנשוא עס יחוסו במשדע מפסיק, נמו כל אשר.לבן עושה לך (בראשיע ל״א) , הנה נטעם לבן בטפחא ועושה; לך במרכא סוף פסוק , וזהו מה שהשכל מחייבעו כאשר' יבין כל משכיל מעט מזעיר כדרכי ההגיון, גס ראינו שהמרכא גוסגע ,)חור בעבור קרוב הטעם של לך , ואץ חוששץ לקח? טע® של לבן בהיועז טעם מפסיק מט״ו לעיבע המקרא ילמ״ד של לך דגושה מדין דחיק;- ומזה יצא גס .לאור משפטנו כאן שמלע ומי (הנושא) היא בטעם מפסיק, ותמה לך (הנשוא עם יחוסו) במשרע׳ מפסיק / יטעם י דומה נסוג אתור , והלמד דגושה ־ ועל רפיון הדלע , הנה באמע נלכה נא , ונלקטה בשכלי שכקע מהרז״ה ונדגיש הדלע על דרך ואל מי• דמית בגדלן (יחזקאל ל״אCןמאמד הנפעם גם כן בטפחא מדכא סוף פסוק י, -ודוק ״(רעט) בשכבנו ובקומנו , אתר שהוא ע״שה״כ "^שבבך ובקומך (דברים וא) , הנה עהי־ה׳ .״א׳״ג .^שכבגי.דגושה' כמוהו " לדעת