Ha- Meʾasef · 1785-01-01 · ניסן תקמה (1785) · p. [Seite 17]

השארת הנפש, נבואה, תורה מן השמים , לא תתחלף, גמול נסי, משיח , תהיה . מם אל החוברת השנייה p" ויעתר יצחק שת המבקר פניו , וירא דרך לו כפפתי ההגהות. , בס הרכה הרב דכר נכונה בנוסחאות כרכות צצסת, ותפלין , וכן במסבות התפלה הרבה להשכיל ולהטיב , ועל כלס בשס חי הי׳גולמים, כי רות אמת דבר בו ומלתה על לשונו * אך גס אי; זה ראה. המבקר •, והנה הוא לדעתו כשגגה היוצא מלפני השליט , זשגיאות מי יבין / ואלו הן : *00 וצור חבלי החיי; בפתח , כי כל שס עבותים »והנגזר ממנו ר״ל התבל והנחלה המה פתוחים "בנטיתס כמו ליעלי חבלי מנשה (י«6ע יי!), ומה "שהוא שס כיריס ומכאובים הוא בסגול בהטייתו כמו ״חבלי שאול סבבוני(תהליס י״ת) •״ ■5 V ׳* נראה למכקר שאין צריך לשכויג כשביל פך המסחא הישנה תבלי בסגול החית, לפי שגס יש לומר כאן שהס צייים (מכאובים , ובע״ת צרה לעד וטעס לצוד או שהוא מלשון צייר ובורא , כלומר גס בעת צרתי ידעתי שה" הלא יסכב את חבלי ומכאובי , לבטוח אני בו שהס לטובתי , או *הוא מטעס וצור מעוז להושיעני . «(ך״ז) אשר בתר בנו מפל העמיס הנה כהיות מלת אשר "כטעם משרת וכי" חכ״ג לתיבת המקרא יתחייב ״המת בחר מוקפת למלת בכו ונוי" , ואף כי "המציאות לעד אשר בהד־־בו ה" (ש"* יו״ל) אשר "בהר־־בי מאביך ס״ב!יי!) ׳״ במחילת כבוד הרב המחבר הכה המבקר לא מצא מכ״ג לתיבת המקרא (כבי׳ צי\* למהל״זה) התחייבות כלל על הקפה המלה לאחריה? ונהפוך הוא כמה שאמר שם שבטל דין' הנסוג מוכח שאינה מוקפת, צי אז תבטל הנגינה לגמרי י גס הביא ראיה מן המציאות כי לא שנא הוא (דבלים י״ט), 1 "ז 1 ואס