Ha- Meʾasef · 1785-01-01 · ניסן תקמה (1785) · p. [Seite 6]

p «־=־=־* כחו וישלח נצוציו אש לוהט כמראה כרקמ אדמדמת., וירא« ראשי ההרים אם יאדימו כמולע וכל מגיל גבוה חמוץ בגדיס לטהר, גס כני השדה השמנה מראיה, ירקרקת. היא ונאוה! כי אחרי שכבה על כל ככר זריעה ועל כל עץ נטוע כאשר בין עכאיס מקנן, ומעגב אליה עיני חכלילי השמש, והנה הנה מצחקומ אשה אל אחומה; לכן כל עין רואה הנה נשקכמ , " ונכש יודעמ ממענג, אסמאכקנה מראה השמים ומראה הארן ירוד, ומחמיהן גלה חציר, נראה דשא והשבליס מלאומ ברכה אחי! ראימי ואשמח! כי שגב לבי בקרבי, ויעל לחשוב מחשבומ , לא כאשר יחשובון אמהן נערי הזמן יום יום, כיאסאלהשמיס נשאמי אמ עיני, ואחזה חזיונומ, ורעיוני מעל יקרומ ורבויג - עכרו בקרבי, והיו כליומי כנביאי־ס ממנבאיס, כי מצכונומ «!זימי וכאשר עבר הרוח ממני(כי במה יזכה נער כמוני, להיומ ,כמלאכי שחק הקרובים כסוד עליון?) ונשארמי חש מומס ’ וממהלך בעונג נפש אז אמרמי אני אל לכי, הוי כסילים אל פועל ה״ יביטו , 1אמ מעשי ידיו יראו, ואומו לא דרשו ומצומיו לא שמרו! חי אמר ללבנון ויוציא הארזים האדירים המזילים בושם ריחם לכל אשר נשמה באכו? ומי שס השקמים כשכלה לרוב? ומי הוציא מבועי מיס חן ההרים הגדולים, והסלעים הקשים ויורידוס בעמקים, והיו נהרומ נוטומ כין נחלמ שדה וכרס , בלבבם מלין דגמ כל מחיה ויהי למחמד עיניס? ומי צרר בחכניו רוח גדולה אשר מפיץ הענן הגדול, אשר היה כמו גג נטה ומקרה, עלי חצי הארץ; מדביקה עם מטרומ מבל כחזקה והיה לקרח נורא, והרי כפור יעמדו כמו נד ביס הצפוני לארכו וליחבו דרך ימים רכים? — מי מבלעדיך אל נפלא שם כל אלה לעינינו? אחריש פי — ויהגה לבי — אמנם גם הגומ לא אוכל, הנה צבא השמים לא יכלכלו גכורומיך; ואן כי אני צעיר לדעמ ובזוי מבונה •— כן אחי! יעצוני כליומי, ואהי כאיש נדהס עומד בעניו מוך מעשי ה׳ בכימ המלך, כי לו הארץ ומלואה, ובהיכלו כלו אומר כבוד• ימחשכומ כאלה עוברומ הנה והנה קרב לבבי ואהי לשלל ביניהם, ומשאני רוח גאוני, קממי אסי על עמדי ועוד אחמ נשאמי אמ עיני השמים, ראה .הרימימי לבבי כאיש ממנשא לאמור : גם אני יצורך אל אתר גם כל האנשים אשר אתי — בכבודו שמתמי אן הממנגיעי