Ha- Meʾasef · 1784-01-01 · אלול תקמד (1784) · p. [Seite 11]

ער־4 דבר חנוך:הבנים כראד פרק שניי אמר החכם : הרעוני מזיתים רכים , (לא מצאתי מזית ל' כלשוני ואתר עוד *• ה" נסע באלם ב" אזניס ו״כ עיניס ולשין אחד שישמע וירא? ידזר ממה שידבר ואמר: המשכיל יספר מה שראה , והכסיל מה ששמע ובפרט הדבור שהוא שקר שהוא מגונה מאוד, כאשר נעשה כהיתר הדבור הכזב , וגניבת. הדעת , וחושבים אוחו לדבר מועיל לעצמם , (באמת גורמים רעה!כזיון לעצמם ועוד רעה חולה ראיתי רבים מהאנשים בודים מלבם דברים נאים לשמוע , .כדי שיהיה להם מה לספר בשבתם עם הבריות. , ויחשבו חכמים ויודעים הרכה, ויטו הכריות אזנס עליהם , ויש שיספרו דברים אמיתיס, רק שיערכו בהם שקרים ליפות הענין המסופר , וראוי לאיש השלם להזהר מלהרהר במלים לא יסכן בס, כי המחשב והרעיון הוא מחלק הדבור הפנימי הנתון באדם להיות שועט , וישוב בעניו הנפש השכלי לבד וכתב אריסטו כ״ס התדות, "והדבור ,,המיוחד באדם שני חלקים , ה״א שהוא מחשב ושופט ומתבונן * על יושר ונכונה ואל זה החלק מיוחס הדבור בעצם *וראשונה : וחלק ה״ב שהוא נקשר וכפוף אל המחשב , והוא n המתעורר i ועקר השמירה והכליון לתלוי בז ״ *) גס נעים *) באור הדבור כן , השתדלות העיון והמחשבה נקרא כפי בל בעלי ההגיון הדבור הפנימי , והדבור ככלי המבטא נקרא הדבור החצוני , ■ובדרו מליצי אמרו : הלשון קולמוס הלב ושלוח המצפון והדבור הפנימי ר״ל ■המחשבה ומערכי הלב , לא יעשה שוס רושם חון לנפש כי אס אחרי הלבשז מלבוש הגוף באופן שיצא אל איברי התגועה ומשם אל כלי המבטח , וגוסס אל האויר , ונעתק משם אל אוזן השומע להיות נכנס ללבו , ויבין כוונת המדבר אם טובה אס רעה היא , לפ״ז מה שיצייר איש במחשבתו עכיניס לא ישיגו מזה שוס נזק לאחרים, גי מי יבין מערכי לב איש ומצפוני רעיוניו? זולתי אבי כל I אבל כשיצא לחוץ ידבר אל אוזן השומע כזה המכשלה קרובה לבוא אס לחסד אס לשבט , וצרין לשמור לשונו שלא יכשל , ולכן אמרו חזי׳ל