Ha- Meʾasef · 1784-01-01 · אלול תקמד (1784) · p. [Seite 10]

ללמוד התלמוד יאות. ללמוד מכוא הגלמוד «הוא הגיון היגלמוד מכין בו הכנת פשוטו והגיונו, מכלי השבוש והחריפות של הכל ובהכלות זמן רב על הלכה אחת , ואפשר עכ״ז לא נכון בה האמת ולא נגיע כלל לתועלתיות הנזכרות והמכונות ממנה ויתעקס שכלנו תחת התישרנו אותו , מלה גדלה טעותינו בדצותיכו לקבץ ולאמת הדברים ההפכיים. המתנגדים בעצמותם למאמר המתפשט בתלמוד "אלד ואלו דבר' אלהיכש היים ״ אבל אשמים אנחנו ושגגה נחבר לביאור המאמר הזה , פי לא יחלטו החכמים ז״ל 1מה שגזר הפכו המושכל ראשון והוא "שלא יתקבצו שני הפכים בנושא א" ובזם? א"" אמנם כונתס יכו מה שאמרו , כי ידוע שבעקרי הדתיס לא בא המחלוקת כלל, אבל נפל המחלוקת בסעיפי הדתיס כפי התחלקות סברות החכמים; זה יאמר שהסעיף ’2ד1מה'£לעקר למקובל אסורו וזה ידמהו לעקר המקובל התירו, וכן בענץ טומאה וטהרה ודומיהם ולכן סבת פולס מיוסדים על דברי אלקיס חיים, ורצוני, על העקרים המקובלים , מצורף לזה שהכל לפי הזמן והמאורע־ באשר הערנו לפנים ויורה גס זה מאמרם )"ל בתלמוד פסחים פ" מקום שנהגו , ״ תניא , בין שאמרן להדליק כין שאמרו שלא להדליק , שניהם לדבר אחד נתכונו " אבל העקר שבידם" יחיד ורבים הלכה כרכים " מלבד שהוא עקר מקובל אמרו יתברך אחיי רכים להטות , הוא גס עקר שכליי, כי הדעות שאליהם יסכימו רבים המה דעות צדקות, כי מקור החכמה ויסידה אחד ולכן הסכמת ב" חכמים לדעה אחד הוא ענין מחנדיי , והפכו בפתיים שיתחלקו בפתיתס : ומה מאוד צדקו בחכמתם לפי זאת _ההנחה, כאמרס ״ הטייתך לרעה ע״פ שנים " כי כמו שגזרה התורה כעדות החוש שלא יתאמת אפס ע"פ שנים; כן גזרו החכמים גס הס בעדות השכל , והכן זה מאוד , אכל אמרם " הטייתך לטובה ע"פ אחת״ כבר בא בו הדרש מן והצילו — וכן כל דבריהם ו״ל מיוסדים על קוטבי השכל וחסכימיס עם החקירה האמיתית אחר הדקדוק ורעיון הישר כהס , ורוב מהי״ג חדות שהמורה כדרשת בהן ’ מיוסדים על עקרים שכליים מבוארים בחכמת ההגיון״ ע״כ * את הדברים האלה ויתר דברי אחת תמצאו בסכר מאמר התורה והחכמה י ואתם תחזו ממנו כטוב כעיניכס לתת להס יד ושם בתוך דברי המאסף וחי יתן והיה לבבכם זה ליראה את לי כל הימים ולהכין את דבריכם ולסעדם במשפט ובצדקה , ואתם שלום! דברי הרופא ול״ה הישועה מרדכי ממפל בן המנוח כחהורר ליב שנאבר ז״ל *