Ha- Meʾasef · 1784-01-01 · אלול תקמד (1784) · p. [Seite 12]

1' קפח געים זמירות בשיריו < קורא בגרון ז מי האיש היז״ז חיים , בציר לשוני מרע — ר,׳ משקר (טעם הדבר שרע הוא שקר מבואר באמנה כס* גן געול) ובהמת שהחטא הוה הוא שאדם דש בעקביו , ויצר כל אדס עקיף , על כן הזהיר השמירה ביותר , לכן תשים סוללה בעד לשונך , ותסך כדלתיס נין t ועל שפתיך תשמור חוק , כל יצא ממנו דבר שפתים למותר , אז תראה טוב , ותנצל מכל פוקה * וזהו מה שרציתי להקדים י מגודל הזהרת אמירת השקר לגדול^ס כדי שנלמוד להקטניס, ולו הרגילו אותם מקטנותם להגיד האמת , ולהרחיקם היחק מאוד מן השקר וההבל * לא השחיתו התעיכו עלילה גס בגדולתם " בהמת שנעשה כהרגל לגנוב הדעת לפעמים בעת הצורך דהיינו; אם מפאת הכוונה , להנצל ממכשול או מדרך שלום , אך הנער לא יבין מאומה מזה ועוד רעה יותר שמספרים להנער דברי הבלים ושטות מעשי תעתועים מענינו מכשפות ורוחות * וימלאו מות התינוק במחשבות משובשות ופתלתול , ובעתו יגדל השורש הזה , שדה ראש ולענה 5$ולכ£ החסרון הזה , שהנער מורגל לשקר או לער3 האמת והשקר , יוצא מכמה סכות וטעמים מפני ושלפעמים הנער משתוקק לדעת דברים נשגבים ממנו ושואל לעתים שאלות עמוקות , אשר אי אפשר להכינו טעם הדבר על בוריו שישיג הדעת ברור וצלול , בהמת ששכלו ורוחו רפה וחלוש , וקשה לו לצייד כמחשבותיו , להבין התשובא ־הבנויה על ידיעות צחות ושכליות מפורסמות , הקודמות לה , «לפעמים ישאל למי שג״כ אין מ דעת רחבה ותמנה צחה שיסבור לו התשוגה ענק שיוכל להבין כנחל,והוא ישיג אמרים לא יחז^לו מחשבה רעה אין הקכ״ה מצרף למעשה ומטעם ב־נ״ל •* וזהו כוונת אריסטו : הא" שהוא מחשב ר״ל השתדלות -המחשבה להוציא הענין הנסתר במעמקי ■הלב ■על ידי הלבור הפנימי.שהוא הצמר והמדמה 4 ■יבוא ■השופט לשפוט ולהתבונן על יושר ונכונה מהמחשבה* מהו באמת הדבור בעצם וראשונה , אך זה אינו מזיק גלים ■בין רעה וכין טובה; אולם חלק ה״ב שאחרי הצטייר המחשבה בפנימיות יוציאיה מכת אל הפועל;בכלי המבטא והוא נקשר וכפוף אל המחשבה באמת עיקר כשמירה תלייה בו ושומר פיו ולשונו שומר מצרות בפשו "