Ha- Meʾasef · 1784-01-01 · אב תקמד (1784) · p. [Seite 11]

מלאכת. הגון- ועבודתה ובו ידמה את העבר כאלי היה הוא לנגד עיניו , 'וממכו שופ-ט על העתיד ׳ והוא שומר העניניס שהם לתועלת , ונשמר מן העניניס שהס לנזח , וכו מזכיר את הנשכחות ועורך כל מדע לכי הסדר והיופי מתיכס ומפרידם ומקבצם כפי שקול הדעת גס ככה ישפוט באור עיניס וכהשמעות אזניס , ודברי פיו , יתרועעס יחד עד כי יתאימו על יפיס ותקונס , היאמר אומר כי כלס נועדו והתקבצו בהיותם נבדלים איש מרעהו , והתמי־מו יחד , היהיה, מהתערב מין צבע שחור ומק צבע לבן, אדום , וירוק , ציורים נאים ממפתחי עיני הראות , מכרוביס ותמורים ציצים ופרחים חבלי ציר חכם שצר אותם בשרד ובמחוגה וכונן הצורה לאשר נדמתה .ויחדס לאשר יתאחדו, וכן לא ימצא צבע חדש מתערובת הצבעים , רח מהיותם מתחלקים לחלקים דקים מאד , עינינו לא תשיג כל דק מדקיהס לראות דק שחור , ודק לבן כפי חלקיהם, אך יתלכדו ויאיצו אל בת עינינו , ונדמה אלנו כאלו התרכבו והיו לצבע חדש , ואיך א״כ בכח המחשבה להתאח/־ בו את כל הנראה והנשמע , ולקבצם יחד זאת כל כת מנח נפשו ולשפוט עליהם במשפט וצדק , אס צדקו דברי תועי רוח , שכל כח יש לו תנועה נבדלת מזולתו; אך שקר המה אין בהם מועיל, אלקיס עשה לנו הנפש הזאת , אחת היא בתולדתה. כרה היא נמדעה s וכל־־1 איש בריא כדעת כתחלת׳השקפתו, יכיר את אלהי עולם ה״ בעלותו מיוטה למעלה , הארץ לפניו תדשא דשא תוציא עשב , תעשה עץ פרי ועצי יער , מינים ממינים שונים עצמו מלספר , ולכל אחד עתו לבדו, ומהמה יחיו מיני החיים כלס אין מספר להמה , ונפרדים איש מרעהו כתעצומזתס , במאכלם בניהם ובמחסס , ואלו היה הכל עשב אחד, או אס אך עשבים כלס ולא עץ , או עץ ולא עשב , איך היתה היצירה דלה ואומללה וכמה מיני חיים אשר בהם ימלאו חסרונם, נעדרו אז, ואס י הוציאו תנובתם לעת אחת ן לא היה להועיל — הדגים כעבור רוב צידם ידגו הרבה מכמו התנינים— המקנה שתחת ידי אדם , יפרו וירכו מחיתויער—י׳י משקלי העופות ונצותס , לפי ערך היזח שינשאו עליו , וכן ראשם חדוד וכנפיהם פרודות וזנביהס חדות לחתוך את הרוח ולעוף בו ־— משקלי הדגים ותמונתס לפי החים שהם גרים בס , וכל זכר יכיר את הנקיבה שחמינו , וכן בהפך — ולא נעלם מאתם , המינים אשר רכציס עמהס בשלום , ואשר נלחמו אתם , וצוררים אותם — וכן הס יודעים כוחם, במי יוכלו