Ha- Meʾasef · 1784-01-01 · סיון תקמד (1784) · p. [Seite 9]

*על פי הרוב הללדים הולכים מלים , נגועי •ומוכי המדייס , עד בטרם קצם לעפר ישככו , ומאין היעה זאיזג? לא על הטבע עלונזעיכס גי אס עליכם הורים , אעם הייעס -כעוכרי בניכם ,י זבמורדי אוד יקרע כריאועס כי הטבע יחכס דרכיו ככל •מקום ובכל זמן ולא -ישחיע , אן אעם נואלעס והשפלעס יעשוע בפרי־ בטכיכס החענגד לו , הוא בונהי ואעס סוערים 1 «עעעללו כרצונכם בככיכס הפך רצונו , על כן צעירי ימים עוללי עפוחיס ימצו ישעו שמרי אולעכס , אבוע אכלו בוסר , *שיני בניס עקהינה , ואס הילדים יזלאי׳ם , האשם לבך אל חיק ההורים ישיב -־■ , ^וך «תגדל צורך איוביהחנוך, •וההרגל הטוב/ בע־ניני נפשו£ הילדים הרכים אולע , גאון לב , רוגז ., קשי עורף* * «שארי מדוע פחועוע אשר עולדועס עמל , כעס וצרויג דבוע , על פי הרוב המה ■ענובוע החנון* המוסרי הרע , •ופרי ההנינג׳ה המקולקלע וכמו שברור שאין יכלע בידיג« לנטוע בלב נער מכמוע רמוע וידיעוע שכליוע ומטבעו איכן מוכשר וימכן לקבל ציורים ברורים . אז שכחזע נפשו לא פזדככו כראוי , לעשוע רושם במו ., להולידו ולהצמיחו ציורים *יקרים ומח&בוע אמע, או שעקון כלי גופו החיצונים, מונעים שלימועו להגדיל ולהאדיר כוחועט הפנימיוע, כן כרוך גס כן טעל ידי אורך ההרגל והמנהג שרואה יום יום מחביע הורי« «מוריו ושארי אנשים העוטרים אועו, כוחוע נפשו וציוריו יעגלד גפי החוזק והחולשה כמעט או ברב , וכפי אשר ישמע מוסר חכמים או לצון אויליס כן יחודד 1b יקהה כת כינעו ־ ז1אחרי כל האמור, היעלה על דעע האבוע האוהבים בניהם/ וחפצים בשלומם ובטובעס הזמני והנצחי , שלא יהי« בעיניהם הבדל , אם :בפיהם ינחלו כבוד ,, יעעקו גס יגבר« חיל, ויקנו השקט הנפשיומנלחע הלב, מדרכי המדוע היקתע, «אכל טוב , אשר עציירנה מחשבועיהס ע״י ההרגל והחגוך המפואר, שקבלו! מנעוריהם; או אם יהיו כליוי לב , זרע ־מרעים , הולכים בשאט נפש אתרי שרירוע לבס , סליי עס ■ושביעי קלון, ועכליעס, על עצמם ועל אחריס יהיה למשא *) והמועיל *) ידעעי ג© ידעעי, -רבים'יראוני בפנים זועפוע, ויקצוסו־ ■על דברי באמדס: הלא חסרנו בנינו מנעוריהם ביב * י מורה *־•