Ha- Meʾasef · 1784-01-01 · סיון תקמד (1784) · p. [Seite 8]

ועתה אתל *1 * יי* י כל ־בסרס ק*ס ונלונז,׳■^ «ינס^ימי ■מקום וגמ זמי עשזע בפרי כטב פרציט "$לי ילפותיס ׳ לשיני -בניס יי■ <ןל עיר! המרע זזד ""5, כילדים לשארי ממתי י דנת/ על* לפרי הממי* לכעלע ב5ב ינע «ונשר ומוגן סדנכז כראוי ׳ ׳*קרים ומיטטי שלימוכו להגדי שעל יזי אידן למודו מארי י גפי החוזק מ «:מיס או לצו מחד• <! לחב בעיניהם יגד מיל, ויקנו ה ■ושלל שוב, ■המפואר, שק *מרעים, הול לפניעי קלו!, מדק ראשון *) ©י שמוליד בן ילא ישתדל בחנוני , אס מעצלות ידים א< ממחשבת און דאיליב, דומה למי שמוציא נקי כפיס הילשג במחשכים למען הפילה! כיד האורבים לדמי! לשפוך לארן מדירתי ולאב העושה כאלה שלא משים עינו ילבו על פר* 3טנו עליז הכתיב אזמר: עוכר שארו אכזרי " וכמה מקימות מצאנו , והמה בכתובים כדברי חו״ל המזהירים על השתדלות לחנוך! ואמרו ג כל המעמיד בן רשע עיניו כהות, עוד אמר« גדולה הצלת בניס לאמת , מהצלת אבות לבנים וכד+מה רכות (בהיות שאחרית הטוב והרע מתפשט בכל חלקי הזמן וגופות הכניס ככלל , ילא נגכליס לכד בנפש וגו? הכני® עצמם כ״א יתפשטו על משפתותיהם תילדותיהס , ועל שאדי חלקי המדיני וחברת אנשים בכלל) שהבריאות וההליכה בדרך ישרה , והיותו אומן ובקי במלאכות זתכחזת על פי הרו3 תלויס מהתנוך הטוב או הרע , שמקבל הנער מהוריו ומוריו הסדעים והמטפחות שימחתלים התינוקות לחממם ולקיחת חניקות נכריות מנאעות,ועזיבת הילדים לשמירת שפתות פתיות אשר לשון עלגיס תדברנה, ונתינת המטעחות, *לבישת הבגדים צרים •ודוחקים הגוף , המה פחה פעמים f מקוד משחת ומעין נרכש לתחלואים שאין תחפה להם , עד *) :נא ׳הקורא המשכיל! אל תכהל •בתתו לאמור! כי כרוע לבב ידבר המחבר הלזה , חלילה לנו להביא •במכתבנו דברים אשר לא כדת! ואשר יתחרתרו ריב,! טרס נתנן לבנו להכחיגס על אבן הבוחן אס כצדק ובמשפט דבריו * קראו נא מעל ספר ©פחת ערב איך מאדיר על-הפסיק לדעת הכבה ומוסר- וגס •מה שאמרו חז״ל על ■הפסוק וחכמת המסכן בזרה ע״ש •ועוד כמשלי התלמיד סכם בדברי חכמינו הקדושים לכלה, מה כלה מתקשטת בתכשיטיה ואס חסרה אתת מהן אינה כלה! כך ת״ח אס חסר דבר בתלמודו אינו ת״ת, ומי יכחיש"שבתלמודו,! נכלל &a דרן אק •ומידות? —י / *) ידעתי ׳& «גרי יימ*פ*י® *