Ha- Meʾasef · 1784-01-01 · ניסן תקמד (1784) · p. [Seite 18]

וע1ד זאע אני אומר כי באדם רמז רמוז על יגשוק25 חקירע הנפשי,ובאשה רמוז על עשוקע גופני, וכעמו אומן־ לעשוקע גופני עערחק ועעכור־ הגכול ,, ועעלה ראש , באין חעציר לה׳ אך הרשוע נעונה לשופה כעקכ — ולאדם הושם מועקה במעניו שיעמול ביגיע כפו עד נזל זיעע אפו , ולאשה הושס עצב בהריונה ובצדעה לעצרה לכלעי עשתיע ועצוד איש במצודיע חרמה , ובאין מעציר לרותס , אז חמע העשוקה עעלה מהעקב עד הראש מגרד־ לדעע כי פרי עץ הדעע הוא פרי החיים באמע , כי כנפש( והיא הדעע) עלויס החיים הנאמנים חיי עד, לנצח נצחים אך לא יושבו ל׳א בשלנע מצבע גופה ואז הנפש משוב אל ביע אביה שבשמים ואין אני אומר כי כל הגרוב כספור׳ הזה משל הוא , חלילה נ״א דברים כפעבס המה רה עמכעי־ יעדועי׳ על מקומוע נאמנים שבדברי רבועינו זל האומרים שבעורועינו הקדושה יש פשנ1 ,־. רמז דרוש , וסוד ר והארעי א ע הרמז בו ■ * דעתה אהל דע בני אלהיס ישכילך כינה , אין שיח בארן בלעי שורנן קדם לו , הוא המוציא והוא המביא , וכן לכל אשר אעה רואה לא עשקוט ולא עחשה עד בואך ליסודו , ועעה עלינו לחקור ולדרוש על כל העולם כלו, איה יסודו? ועל מה אדניו הטבעו? ואס יוצר ועושה לו? צורו ומשגבו, יסודו ומשען לו? אוי אס כל קקיו במקרה , אין לו מושל נגיד ומצויה אפס כעור מגשש קיר י וכנשוא' עינינו אל השמים , כוכביהם וכסיליהם , אנחנו עמהיס על מרביעה , ואשר הולכים סוככים בלי מקום-אשר אשר בו חברו, ואשר׳ עליו יסוכו / והמיה לא ידחון איש אע אחיו ולא יעצרנו כמסילעו , אך איש אל עכר פניו ילכו , ולא יעבטו ארחוע דרכם, כי הולכים עמיד במעגלועס לא ישנו אע עפקידס לעד לעולם , ונודע שאין בעולם נע ונד זולע כח רודה המנידו גס אי־צנו אשר אנחנו עליה , עומדע במצב נכון לעומע השמש , לא רחוקה היא למען עזהיר עליה זהרה , ייחמו כל צאצאיה , וכל אשר עליה ולא קרובה היא למען לא ישרפו בשבעס נוכח אשה הגדולה , וחסבע מעהפן בואו ארבעה חלופי הזמן הקזר , והחום , 'הקיז , והחורף , ואלה