Ha- Meʾasef
- Journal
- Ha- Meʾasef
- Volume
- תקמד (1783-1784) (1783)
- Issue
- ניסן תקמד (1784)
- Date
- 1784-01-01
- Page
- [Seite 15] (sequence 15)
- Language
- Hebrew, German
- Belongs to
- journal issue
- OCR quality
- 55% known words query
- IRI
…/9582265-9593291-9593440--0172-9593455- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
׳=E=e״~üs קז ,דגלים שרצים ונחסיס ) ההולך פ/אוס לטבח * מול ■נושא הלהוט אל מוסרו , רגליו יורד/ מוי/ , כי הלהיט הזה בהוע <פשו הבהמית " הולך אחריה כשור הלוך ילך ושוחק שמח וטוב לב ,ב/פאר/ קרניו מצופת צהב והחליל -מכה לפניו והוא חושב לרעו/ בגנים ואתר כל ירוק סדרום , ופ/א1ס לטבח יבוא לפי /מו , וכמקרה השוד הזה יקרה ללהוט נער חסר לב הולך אחריה פתאום יכו׳ בלי קח/ מוסר להביא במשקל מתשב/ו הרעה הגדולה הזא/ וחטאו לאלהיס כלי חלי ומרגיש שסבר הענין בהופך מה שהוא ע/ה בעבור ראו/ו במו/ השור , לבל/י השוו/ לבעלי ארבע המעו/דיס .למות. ל# ישכיל טעו/< ישוב ונחס ולא יאבד " ׳(ישא השלו השני כשיאו האויל שהוא ממין ההולכים על ש/ים , ההולך פ/אוס אל מוסר העכס , מול נישא הלהוט הוסרו הנגע והקלון גלו/ כבודו וחרפ/ו לא /מחה , כי הלהוט ההולך אחריה פ/אוס הבלי קח/ יהועד להביא כמשקל החשב/ו, רע/ו וחטאו לאלהיס הוא כאויל אשד לחוסר דע/ו הולך •ילך וחוגג •מעדני/ ברוב עם המשחקים ומה/ליס בפניו , זה דרכו כסל לו לבי/ האסורים להענו/ בכבל רגלו בלכ/ו לבי/ המש/ה , ובמוסרו ׳תפקחנה עיניו שסבר הענין בהיפך מה שהוא ויראה ורעד יבוא בו, לבל/י המיר .כבודו בקלון כמו/ו בכבלי עוני.ויצל אח נפשו ׳דוסף עוד שלישיה יישא משלו : בנשוא ■הצפוד והוא חמין 1 המעופף הכולל השח , כי גס לו כנפיס לעוף ביסוד החים , כחהר צפור.אל פח, מול נושא הלהוט, מוסרו אבדן חירות , כי הלהוט ההילך -אחריה פ/אוס חבלי קח/ מועד להביא במשקל מתשכ/ו רע/ו וחטאו לאלהיס , הוא כצפוי אשר לחוסר ידיע/ו פורש כנפיו מהר לעוף ולרדת אל פח המקשים באו/ נפשו למלאי/ בטנו מעלני ומטעמי הציידים שהכינו להטעים חנו , ולא שם על לבו כי לא לחנה פרושה הרשע ולא ץיע בי בנפשו ■הוא , עי יפלח חץ בבדל , ונול׳ ובראי/ הלהוט באבדון חירות הצפור ישכיל שסבר הענין בהפך מה שהוא ו/כסהו פלצות , וי/רחק מבית תענוגיו , המוליכים או/ו מחירות לעבדו/ ולה/כצלו/י שפרס/י הפסוק הזה האחרון על דרך סרסהו ודרשהו בהקדיס המאוחר, אגיד שלפי עניו/ דע/י כן מוכרח הוא להבנת טעס הפסוק כי אין יחס לפסק/ עד יפלח חץ כבדו , לא עס נושא הפסוק שלפניו , ולא עס שלפני עניו ( אף אמנם שכן סברי מרנן