Ha- Meʾasef · 1784-01-01 · שבט תקמד (1784) · p. [Seite 8]

3/jj וחגיי* ׳ ,ערס התייי^ י לא ימיו ל'ל' j5dpb ה^עניי■ «הנחמה נאחר' נמנמו מאהכה נשגה מחי" ־, אזנו משמיע ג יפחת פיס / .מריה על ל1מ אשר ישמע לי נשמתה סיב הפן נוונמי ל ולא לאניל, .לעשות רסס ,י מ למיס להיות. שחנס ואולם עי" הוא, מ״מ י הוא לו ויחמו יתחרט, נ!; ותתפתה מת I תעציר נח! ונוסף עוד t; לנו ועתה« ל'כ קנל נ ( ולקרב החס ,י מחשבה m f מצליח• י עול י מ הו יה ל׳!הנקודה להסתייע אל כוונתם והעתיק! הפחית כזה ) שנעללפאלגט ער איהר ודא איין אקס צור שלאכט געפיהרט וויא איין הירש אינס גארן היפפט ווא איבס דער עייל דס העיז צררייסן! ומי שיש לו מות בקדקדו , יראה הסתירה מבוארת , ראשון ן שאין המשל דוחה לנמשל , ושנית איפוא יתנו עדיהם «יצדקו שבושם וחליף הקריאה איל תחת אייל , ושלישי לא הועילו בתקנתם, כי מ״ח לא ידעתי ביאיר מלת עכס; ואס בעיניהם יתכנו דרכיהם , לא לנו בני ישראל יתכן , כאשר העיר,כבר החכם ר" חשה דעסויא בהקדמתי לספר נתיבות השלום י נעזרתי כפירש ה״רדק בס" ישעיה על תפארת כעכסיס שכתב, היא עדי מפעחוניס המקשקשים ומשמיע קול ובהיות שעקר הנחת השם על הקשקוש העתקתיהו אל הבנתי בעבור הדמיון שכין שני העניניס , ני מצאתי כספרי הקדמונים מנהג ישן, שהאויליס אשר היו בחצרות מלכים להשתעשע במהתלותס היו נושאים מגבעת חלאה פעמונים**)• ואפשר א״כ שכיון שלמה על המנהג הזה ונשא את משלו עליו , וביאור הכתיבים כן הוא : והטתו כרוב לקחה וכוי׳» מיס איהרן פערשווענדרשן ליבקאזן, ״נאהס זיא איה! איין , מיס איהרן הייכלערישן ליפפען ״ פרפיהרטע זיא איהן , ער פאלגסי איהר שנעלל וויא איין ׳,אכס צור שלאכטבאנק געפירט , מיא איין נארר צום שעללן "שחוק זיינר ציכסיגונג דאן שמעטערס דער פפייל (דער ״■אייקר זוכט אונד ראכי דעס חאננעס ) זיין איננערשסעס , ״ זא וויא איין פאגל צור שלינגע איילט , אומויסענד דאס עס "איהס דאס לעבן גילט"— מפני שכל משלי שלמה חן הקצה אל הקצה, והמשל צריך שיהיה דומה לנמשל, נחקור עתה אחרי ההדמות בשניהם " הנער אשר לבו בוער משלהבת התשוקה לאשר הוא בשגעון וכעורון ינהג לבו , ולכו בל עמו, בוז יבוז את כל הון ביתו עד ימלא חפצו , אמנם אס מתחלתו יחשוב להתענג ולהתעלס כאהביה , הלא באחריתו ינחם , וסופו מרה כלענה , ויתחרט על הוללות מעשהו תוהה על פזרזן חילו וקנינו בשביל מנאפת אשר לא אוהבת אותו מאהבת אמת , כ״א מאהבת ממונו , ומ״כש במקום יראה מקנאת הבעל שם רעדה וחלחלה בכל חתניו, פן יבוא והכהו פצע *) 2ttolt>enf>auer, Stöberfem, **) מדי דברי זכור אזכור שקריתי ג״כ בס" משל הקדמויני הובא שס האויל בפ" ראשון / '