Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 70

6 ר ד נ1 70 מעיניו, רעיוניו מסוכסכים ודמיו רותחים בו כסיר נפוח. הוא משגיח מן החלון ורואה לפניו ז הנה השמש מאיר בזיו ככודו, הדשאים דשנים ורעננים, האילנות מלכלכים, בני אדם הולכים ורצים כה וכה ועוף יעופף על פני רקיע שמים, עת הזמיר הניע וזמן הטיול עתה - והוא אסור בשביה ואינו יכול לנסוע ולרוץ אורח. ומרוב צער ועגמת־נפש היה מפרפר בכל אבריו, אוחז בראשו, מתנודד בהול ומבולבל וצועק וטוען במרירות: אוי, מה הרעותי להם? אוי, אוי, למה הם ככה עושים לי? על מה ולמה?... # * * בלשכת־הסופרים לחיל הצבא ישבו על כסאותם, בסאות למשפט, פקידים מלובשים בנדי תפארתם, ובתוכם ראש הנדוד. ובפתח אצל המזוזה עמדו שני אנשי־ חיל מורידים לארץ ראשם ודמותם משונה, בעכבר מוצל מבד חלב. הפקידים הביטו לאנשי־החיל האלה, מחרישים ומתבוננים להם מכף רגל ועד ראש, ואחר התלחשו יחד ושחוק קל עבר על שפתותיהם . - אמנם כן, סעגדעריל - אמר אחד מאנשי־החיל האלו, בשעה שהפקידים היו מסיחים זה עם זה - ואפילו אם פה תהא קבורתי, הריני מובן לומר להם דבר־אמת כמו שהיא - הנני מלא חמה! - בשבילי, בנימין, רשאי אתה לומר להם את האמת - החזיר איש־החיל השני - אם אתה רוצה כך, יהא בך, מאי אבפית לי? - אתם הם הנערים, שנחבאו לצאת בלילה מבית־בנסיה? - שאל. שר הגדוד בגערת פניו - יודעים אתם עונשו של חטא זה? - אטו מילתא זוטרתא היא, חטא זה, רחמנא לצלן!!- מצא בנימין את לבו ופתח כמלגלג בלשון בלולה, חציה יהודית וחציה רייסית, ודבור נאה יוצא מפיו, ער שחייקיל כבד־הפה, מדברנא דבטלון, היה בפניו בקליפת השום. שר הגרוד הפך פניו מאצלו בשחוק קל, מנענע בידו כמתיאש ממנו, ושר האלף התחיל מדבר במקומו. - אמנם חטאתם חטאה גדולה, ואתם חייבים עונש קשה על עבירה זו. - מעלתו! - הרים בנימין את קולו ואמר - לחתוף בני אדם ולמכרם כתרנגולים בשוק נגד השמש מותר, ואם הם מבקשים להנצל יחשב להם דבר זה לעון! אם כן הרי העולם הפקר ואיני מבין עוד מה מותר ומה אסור! אדרבה יש כאן אנשים ונשאל את פיהם, יאמרו הם מי הוא החייב. מד. היה, למשל, אלמלי תפשו אתכם בדרך והטילו אתכם לתוך שק. ובי הייתם חייבים חלילה, אלו התאמצתם בכל מאמצי כח ליצא מן השק? הריני אומר לכם בפירוש, שהמעשה לא היה מעיקרא