Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 69

69 מ&עות בנימין השלישי בעיניך! הלואי, זכותו יגן עלינו עתה בעת צרה. הוא היה יהודי גמור כדבעי, בלי שום חקירות. אמי זקנתי, עליה השלום, היתד, מספרת תמיד... אבל עד שסענדעריל' מזמן את פיו לספר מעשה זה, שאמו זקנתו היתר, מספרת תמיד באבי־זקנו; נשמע קול איש־חיל, שעמד שם בקרן זוית על משמרתו. תיירינו נבהלו מקול הקורא ונשתטחו על פני הנדר, כובשים רוח נשימתם, אינם זזים זיז בל שהוא ונראין כשני סמרטוטין גדולים מונחים שם יחדו. ולאחר שהיה שקט ודממה בבתחלה זזו הםמרטוטין החיים האלו, מטפסים ויורדים בזהירות מעל הגדר ארצה. והנה הם מהלכין על ארבע וזוחלין ובאים מעט מעט, עד שבסייעתא דשמיא מזלם שחק להם לעבור מנגד להשומר ולהמלט אל סימטא אחת בשלום. שם קמו על רגליהם, עמדו לשבות ולהנפש מעט, מביטים איש אל אחיו בעינים מבהיקות. - אמי זקנתי, עליה השלום, היתה מספרת תמיד - התחיל סענדעריל מספר - איך אבי זקני, רבי סענדעריל, עליו השלום, היה חומד ומתאוה בחייו לנסוע לארץ ישראל. לפני פטירתו התחזק וישב על המטה ואמר בהאי לישנא: אם אני לא זכיתי לנסוע לארץ ישראל מובטחני, שאחד מזרעי אחרי יעלה לשם. ולבי אומר לי עתה, שהוא רמז עלי. הלואי ויהיו אמרי פי נכנסים באזני הקדוש־ברוך־הוא! אבל אמרי פי סענדעריל נכנסו לאזני אחרים! הדבר יצא מפי סענדעריל ונשמע קול אחד מדבר מוסכבית ושואל: מי־באן? וכשראה שהוא מן הצועקים ואינם נענין, חפז עליהם ושאלי בשנית. ובאותה שעה גרמו העונות והירח שלח את ראשו מבין בתרי אחד העננים החשבים והגיה אורו על תיירינו העלובים, העומדים שותקים ומרעידים ופניהם כסיד, ועל פקידם מאנשי־הצבא הגוער בם, מניף ידו עליהם ומנבל אבותם ואמותם בנבול פיו... לאחר שעה קלה היו תיירינו נתונים במשמר. אם באנו לכתוב את רוב צערם של תיירינו ויסוריהם הקשים, בזמן שהיו יושבים במשמר, אין אנו מספיקים. פניהם נפלו מאד ונשחת מאיש מראיהם. סענדעריל עדיין נשתיירה לו נחמתו זאת,שהיה ישן ואינו מרגיש שעות מספר בצרותיו, ופעמים רואה גם חלמא טבא. אבי־זקנו רבי סענדעריל התחיל בא אליו לפרקים בחלום הלילה לשחק בו, ובשבא לא בא ריקם. עתים הוא בא בקשת־ל״ג־בעומר ובחרב־תשעה־באב או בהלמוודהמן, צורם בלחי נכדו באהבה, גחיך ואומר: הרי לך׳ בן שובב, צעצועים! קח, פרא אדם, בלי־זיין זה ועשה פוי, פיףיפאף, סענדעריל! ועתים הוא בא בקוביא של עופרת ויושב ומשחק בה עם סענדעריל חביבו ובן יקיר לו. סובב סובב חולבת הקוביא עד שהיא נופלת, וצד זה שהאות ג׳ עליו נהפך למעלה, וסענדעריל מנצח ונוטל מזקנו פרוטה שלמה. טוב לגבר.נם חלמא טבא, וכי בל העולם הזה י לאו חלום הוא? אבל בנימין היה חסר גם טובה זו, שנתו נדרה