Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 71

71 מסעוה בנימין השלישי אלא אונם ורמאות. החייבים בדבר זה אינם אלא היהודים. מי יודע מה הפליגו עוד לדבר עלינו. אנו מוסרים מודעה לכם - פתח פיך, סענדעריל, ודבר! למה אתה עומד כנולם? בטח בה/ ואמת תהנה לשונך בלא פחד. דבר כה, סענדעריל, אתי יחדו: אנו מוסרים מודעה לכם, שלא ידענו מתכסיסי מלחמה בלום, לא .ידענו ואין אנו רוצים לידע. אנו, ברוך־השם, בעלי־נשים אנו, לבבנו פנוי לדברים אחרים ואין לנו פנאי וחפץ להתעסק בדברים בטלים האלו, שאין להם תפיסה כלל במוחנו. ואם כן למה זה אנו לכם? כמדומה לי, שאתם בעצמכם הייתם צריכים לבקש בכל לבכם להפטר ממנו. ובאמת לא טעה בנימין, זה במה היו מבקשים להפטר מהם. כשהיו הפקידים מתבוננים לתיירינו אלה, להילוכם ולמנהגם ולדבורם ולהמארשי״ן שלהם, הבינו מי הם הנפשות האלה ועם מי יש עסק להם, ולא אחת היו ממלאים שחוק פיהם. כל עיקרה של ישיבת הפקידים עתה לא היתה אלא להזמין את תיירינו לבחינה ולתהות על קנקנם. בנימין וסענדעריל עמדו כאן על הבחינה ומצאו חן והצליחו, ברוך השם, עוד יותר ממה שהיו מצפים, וכל הפקידים שחקו ונהנו הנאה מרובה. י -ומה ■אתה אומר, אדוני הרופא? - שאל שר הנדוד את אחד הפקידים, שנכנס בדברי שיחה עם תיירינו ונתעסק בהם הרבה. הרופא נתן אצבעו על מצחו, נענע בראשו לרמז עליהם: חוליא אחת חסרה פה י סוף דבר, לאחר שהפקידים היו נמלכים זה עם זה ודבריהם נכתבו בספר, יצא פסק־דינם - לפטור את תיירינו מעבודת הצבא, - לכו לכם! - אמרו להם - לכו לכם לביתכם לשלום. בנימין נתפטר מאתם בקידה והשתחויה משונה והלך לו, וסענרעריל מתמתח, מרים פעמי רנליו כאיש־חיל, ינוד עקב ופוסע והולך אחריו. ס-ס-^-ס-ס