Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 68

6׳ ר ד ם 68 לא יפטרונו ברצון? הרי לנגד זה יש עצה ותחבולה פשוטה - יציאה' בחשאי. ולמי אנו;מחויבים להודיעה? ולברכת־פטורין קודם יציאתנו נם כן אין אנו צריכים. - אף אני סובר כן, ברכת־פטורין הוא דבר מיותר - אמר סענדעריל - ותהא יציאה זו ביציאתנו מביתנו, בשנה דאישתקד, שהרי היא היתה בחשאי בלא ברכה, ונם לנשינו ולבנינו לא.אמרנו דבר, אפילו ישקני!... ומאותה השעה חזרו הידידים ונתנו דעתם. על נסיעתם, והיו מעיינים ונמלכים זה בזה על הבריחה ועל הפליטה. דמי ■בנימין התחילו מרתיחין בו והיה מתנודד מסובסך ושוקק כתרנגולת זו, שאחזה בולמוס של רביצה על ביצים בימי האביב, וכך צלל עמוק בהרהורי לבו, עד שלא ידע. ולא ראה את בל הנעשה סביבו. שר צבא.עובר עליו - והוא. אינו מרגיש ואינו פורע את ראשו מפני הכבוד; מכת לחי יקבל ואגרוף'על קדקדו ירד - והוא אינו מבחין ואינו זע/ כאלו לא לו מתכוונים; מדברים אליו בעניני החינוך בעבודת הצבא - והדברים אינם נכנסים לאזניו, ואינם נשמעים לו כלל. אין בלבו אלא הנסיעה, וראשו טס ומטייל בקצה הארץ. ובבן ויהי בחצי הלילה, כשהיו כל אנשי־הצבא ישנים בבית־כניסתם, התגנב בנימין בלאט, מהלך על ראשי אצבעות רגליו, ובא למטתו של סענרעריל ולחש לו באזנו: - סענדעריל, מוכן אתה ומזומן? סענדעריל נענע בראשו, מחזיק בכנף בנימין, ויצאו שניהם בחשאי אל החצר, רוח חם נושב בחוץ, ענני־בתר שחורים, נקודים וברודים נוסעים ברקיע, זה אחד זה, כאלו אלפי בעלי־עגלות חולבים שם וענלותיהם טעונות סחורה הרבה, ובלם נחפזים לבוא ליום הכסא, להיריד בשמים, במועדו. אף הירח כסוחר הולך עם האורחה הגדולה הזאת לשלחה. עתים הוא שולח ראשו, משגיח רגע ממכון שבתו לראות מה נעשה שם בחוץ, ואחר הוא נחבא שנית תחת יריעת ענן שחורה כזפת. תיירינו נשאו רגליהם והלכו אט עד בואם אל גדר החצר. שם עלו על תל גזרי עצים, כדי לטפס ולעלות משם לראש הגדר. אבל פתאם -נזדעזע סענדעריל ולחש לו לבנימין באזנו: - אוי, שכחתי, בנימין, שכחתי את תרמילי! היש לי לחזור וליטול את התרמיל? - חלילה לך! - אמר בנימין - חזרה אינה טובה לנו, סענדעריל. מאן דיהיב מזוני יהיב תרמילא. - זכר זקני, רבי סענדעריל, עליו השלום, בא לפני עתה - אמר סענדעריל - בחלים הלילה בא ואמר אלי: קום סענדעריל, קום וברח לך מזה אל כל הישר