Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 67

67 ממעות בנימין השלישי -ואת נסיעתנו, אמור נא, סענדעריל, את נסיעתנו כלום שכחת? אוי, נסיעתנו, נסיעתנו לשם מה תהא עליה?! והשמיר... השמיר הפרד והשפיפון!- נתלהב בנימין וקרא ברנש. - הלוך, הלוך, הלוך!- הצביא סענדעריל את עצמו והרים פעמי רגליו. - אי לך, ואי להמארש שלך! כוש והכלם, סענדעריל! שמע נא, ריקא, וענני; האם נעשה דרכנו ונסעה? - מצדי, הריני מוכן ומזומן, אם אך לא יהא עכוב מצדם ויתנו לנו רשות. - אנו למאי אנו להם, ומה מועיל להם בנו?-אמרבנימץ-אדרבה, סענרעריל, אמור בעצמך, בהן־יהורי שלך, באם שיבא השונא, חם ושלום, כלום תהא ביד שתי נפשות כמותנו לעמוד כנגדו? ואם גם אלף פעמים תאמר לו: כרה דורי, ובאם לאו הריני רובה ועושה חזיזים - פוי, פוי! כלום ישמע לך? אדרבה, הוא עור יתפוש בך, ומאושר תהיה אם תתמלט בעור שניך. האמין לי, סענדעריל, כפי שאני רואה הרי שנינו מיותרים אנו כאן, והם בעצמם מתאוים כלבם להפטר ממנו. באזני שמעתי פעם אחת את דברי שר הצבא עלינו, וזו לשונו: ״אך מכה מן השמים הם הנפשות האלה, ואלמלי רדתה הרשות כידי הייתי גורש אותם זה כבד מעל פני ומשלחם לעזאזל״.- ובאמת, למאי אנו להם? הריני אומר לך, סענדעריל, בפירוש, שהדבר זה כלו אינו אלא משובש למפרע ושידוך רע לשני הצדדים. אגו לא מועילים להם והם לא לנו. אלו היהודים, שמסרו אותנו בידיהם, בודאי ספרו להם כשבחינו, שאנו גבורים משונים ויודעים תכסיסי מלחמה על בורין. ואנחנו מה חטאנו אם היהודים התנהגו עמם במרמה, והרי גם אותנו הונו היהודים. אנחנו הרי באנו לכאן על מנת כן רק לקבוץ על יד ולילך מזה הלאה לדרכנו. מענין תכסיסי מלחמה לא היה מדובר בינינו כלל, והנני מקבל עלי שבועה חמורה מדאורייתא, בטלית וקיטי״ל, שלא היו מזכירים מזה אפילו בדבור קל. אטו בחוזק יד עסקינן; חטוף ועשה מה שלבך חפץ, אני שלך ואתה שלי! וזה הרי הוא שלא ביושר, אם כן הותרה הרצועה והעולם הפקר... קיצור הדברים, הם מצדם אינם חייבים, שהונו אותנו, ואף אנו מצדנו איננו חייבים, שהונו אותם, חייבים בזה רק היהודים, הרמאים ופושעי ישראל אלה, שסבבו בכחש את שני הצדדים. היהודים, סענרעריל, הם בעצמם אשמים, אין האשם תלוי אלא בהם.- היהודים, סענדעריל, היהודים ורק היהודים! - ומה זו בקשתך, בנימין? - שאל סענדעריל. - בקשתי - השיב בנימין - שנחזור ונסע לדרכנו! המקח מקח טעות והכלה אינה מקודשת. ולדעתי, אין מי שיהא מוחה בידינו, הן על פי דין והן על פי יושר אין רשאי מי שיהיה לעכב אותנו. ואם תמצא לומר, אף על פי כן למיחש׳ מנעי, שמא