Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 61

61 ממעות בנימין השלישי צוארי אני ■צועק מרה: אוי, תנו לי שעל, קלה ואומרוידוי! - זה.הוא חלומי, בנימין; ויהי רצון שיהא עלינו לטובה . - רקוק, סענדעריל, עוד שלש פעמים והסיח דעתך מחלומך זה - נתן בנימין׳ עצתו לסענדעריל - ואם יש בנפשך קום; סענדעריל, הרי זה עלה עמוד השחר,. ואמור תהלים. סענדעריל מתאנח ויורד מעל מטתו, נוטל את ידיו, לובש את החלאטי״ל שלו ומוציא מתרמילו ספר תהלים עם תרגום יהודית, שדרכו לקרוא בו בבל יום, ומתחיל בפרשה י; שהוא עומד בה, בנעימה עצובה: ״למה ה׳ תעמוד ברחוק תעלים לעתות בצרה.?״ - וקול נגינתו הולך ונהפך יותר לאבל כשהוא מגיע להפסוקים האלו: "יושב במארב הצרים במסתרים יהרג נקי עיניו להלכה יצפנו. יארב במסתר כאריה בסכה יארב לחטוף עני יחטף עני במשכו ברשתו״. כשפסק סענדעריל לומר תהלים כבר האיר היום וכל האורחים בבית הקיצו משנתם. מיהם גדול עומד ומרתיח על השלחן והכל יושבים סביבו ושותים חמין. גם לבנימין וסענדעריל נתנו כוס חמין ושתו, ונחה דעתם. והבית הזה, שהיה קודם לכן בית־לינה ואחרי.בן בית־שתיה, נשתנה ונעשה לבית־־תפלה. בתי־ידים מתמשבין ומופשלים לאחוריהם וזרועות יהודים מתגלץ, זרועות משונות זו מזו בצביונן ובמראיהן: שעירות וחלקות, צנומות ושמנות, שחורות לבנות ושחומות. כל אחד פארו עליו - מלית והפלין, ותפלתו מבוהלת וחטופה. יי ואלו שני היהודים שלנו מתפללים בכובד ראש, מתאנחים ומתגודדים, ■מעקמים פניהם ופוצים פה בחן ובנעימות ובגעגועים, כיהודים דכאי רוח ישרים ותמימים. .הם עומדים וטוענים עם רבוגם, פורשים כפיהם ומתחננים אליו:. אוי, אבינו, אוי־אוי, אב הרחמים! לאחר התפלה כל אחד מהם נוטל כוסי יין בידו, טועם בתהלה ממנו אך כמלוא לונמיו ומבחין בו, וחטטין יוצאין לו בראש חוטמו אדומים ומבהיקים, אחר בך הופכים פניהם כלפי החבורה בברכת טוב: לחיים, לחיים! ובתפלה, שהבורא־ יתברך־שמו ירחם על כלל ישראל עם עני, ובאותה שעה תולים עיניהם למרום ונאנחים אנחה חרישית, ומגיחים הכום אל פיהם בגמיאה אחת. כל זה סימן הוא, שאינם יהודים פשוטים, אלא יהודים חשובים נאים וכשרים. אחד מהיהודים הכשרים הללו יצא לשוק ושהה שם כדי שתי שעות. וכשחזר להאכסניא נסתכל חברו בפניו, שהיו צהובים ומבהיקים, וזחה דעתו עליו-ושניהם. שמחים. מיד ערכו להם שלחן כרצונם; וקודם לנטילת ידיהם בדקו את הקיתון,