Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 60

פרדס י©6 משונה מאד עד להתעלף, הקיצותי ובידי פשפשמעוך. טפה סרוחה, קראתי וירקתי מחמת מיאוס. שמעני סענדעריל, ורקוק שבע פעמים ושבח את חלומך! - מה הוא החלום שחלמת? טיף, טיף, טיף־! - רוקק סענדעריל בתמימות רקיקה משולשת והתחיל מספר חלומו: - בחלומי, והנה אני הולך לי בחוץ, הולך. לי ומטייל ופוסע ובא עד למרחוק. פתאם אוחזץ בי בערפי ומטילין אותו לתוך שק. נוטלין את השק הזה, שאני בו, ומטלטלין אותו סחוב והשלך עד שהוטל ונח באחד המקומות. והנה יד אדם שלוחה ׳להשק, פותחתו ונותנת:לי מכת לחי, מכה רבה מאד, עד בי זוג שינים נשרו לי מפי.-"זה לך דמי־קדימה, והמותר אסלק לך בעתיד" קול קורא ומדבר אלי. מסתכל אני ורואה, והנה אשתי עומדת לפני, מצנפת נבר בראשה, פניה זועפים, עיניה בנחלי אש ואלה פיה מלא. - "המתין לי, המתין נא מעט, סגולתי ומחמד .נפשי! - היא מנהמת עלי בשחוק מר - עוד מעט ואטול את המגרפה ואלמדך דעת ביד חזקה וידעת את ה׳!״ ועד שהיא הולכת ליטול את המגרפה ואני נושא את רגלי ומזרז את עצמי: ברח, ברח דודי!- הנני רץ כצבי, רץ ורץ ובא לבית מלון אחד. ובמלון חשך וחלקלקות, אין בו נפש אדם. שכבתי לי באחת הפנות שם, עוצם עיני ומתנמנם. ועד שאני מתנמנם נראה לי בחלום אבי זקני, רבי שבתי, עליו השלום, משמים ועצב ועיניו מקור דמעה, מזרזני ואומר: סענדעריל בני, למה תישן? בשם ה/ סענדעריל הקיצה! הקיצה, סענדעריל בני, ומהר והמלט! מהר והמלט, סענדעריל, ואל תעמוד בזה רגע אחד, כי בסכנה גדולה אתה. מבקש אני לקום ואיני יבול, באלו נטוע אני למקומי במסמרות. הריני משים ידי על ראשי וממשמש בו, והנה .הוא צנוף צנפה של אשה צנועה. אמנם בן, אינני עוד סענדעריל, והרי אני, במחילת כבודכם, נקבה בלא חתימת זקן, לבוש שמלת אשה. אוי, לא אליכם זרע .היהודים, מכאוב כמכאובי בטני. אין דבר, מנחמני איש פלמוני, העומד על גבי, מבכירה תקש בלדתה וציריה קשים תמיד. - אוי דודי, דודי!• שואג אני בקול, תם בחי, עומד מעט ואתעלף לעיניך.-."מתנת יד בעורף היא סגולה בדוקה ומנוסה לבך, וידי תושיע לך לעודד אותך בצרה - ענה דודי ואמר, מכה אותי פעם ופעמים באגרופו - הרי.לך על מעשיך לשעבר, על מעשיך בהוה ועל מעשיך לעתיד לבוא". הוא מכה, מבד, ואומר-ופתאם נעלם ואיננו. ואני שוכב לי בעניי,־שוכב ומצטער, עד שבחסד השם התגברתי כארי וקמתי. קמתי וממהר אני ובא אל הדלת - והיא נעולה, ־.דופק אני ודופק, והדפיקה לבטלה. ולאחר בך הדלת נפתחה מאליה, וכשאני מציג כף רגלי על סף הבית גזלנים נופלים עלי ונוטלים ומוליכים ומביאים אותי למערה אחת. מביאים אותי למערה ומוציאים מאכלת לשחטני, ובשחרב חדה מונחת על