Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 59

Scan of the page — Image: UB Frankfurt, Visual Library (IIIF)

Journal: Pardes
Volume: 3 (1896)
Date: 1896-01-01
Page: Seite 59 (sequence 331)
Language: Hebrew
Belongs to: journal volume
OCR quality: 63% known words query
IRI: …/8003959-8004574--948-8004904
Visual Library: page viewer of the UB Frankfurt

No entity mentions on this page.

OCR text

59 מסעות בנימין השלישי עמוד השחר אך עולה ברקיע, אור וחושך משתמשים בערבוביא ושקט ודממה בבית - אין אומר ואין דברים זולתי קול נחירים, קול נחרת בני אדם נרדמים, ביל אחד על פי דרכו משמיע קול: זה בתקע שופר וזה בחצוצרה, זה בצלצלי שמע וזה בצלצלי תרועה, מי בדממה דקה ובנחת, ומי ברעש ובנשימה אהת ממושכת לעילא ולעילא ונגמרת בשלשלת ובנזיפה, באדם שמקשה את חברו קושיא עצומה ולעומתן הלסתות מתנפחות ומתופפות בנהימה. כל אלה חברו לשירת־נחירים אחת, שהחוטמים אמרוה בבל מיני בלי־זמר משונים לכבוד פשפשי פרדיוגה המפורסמים,, בשעה שאכלו בשר הנרדמים בכל פה ושתו ומצו את דמם - דם יהודי. זאת פרדיונה העיר היתד, רועה ימים רבים את פשפשיה שופבי דם אדם אלה במדור התחתון שמה, באכסניא מזוהמת ומיוחדת לבני ישראל, עם בזוי ובודד במועדיו.. הוי, בל פשפש צמא לדמים. באחד רובעי העיר - בא אל המקום הזה ומצץ בבל אות נפשו. היהודי שהלך פרדיונה הרי היה מוכן ומזומן לכך, שתהא ביאתו לשם עולה לו בדמים, ובלא שוחד זה אי אפשר לו לשהות ולעמוד בה. הרי שלך לפניך, שקץ פרדיוני, קח ונשוך, פשפש מתועב, דייך, כלה מעשיך - וצא י - מה תצעק, סענדעריל, ומה תהמה? - שאל אותו בנימין ברנש - ודאי׳ פשפש עוקצך עקיצה רבה. אוי, במה פשפשים במקום הזה! רבים קמו עלי ועקצוני והתעללו בי בל הלילה, וזה כמעט רגע שנרדמתי. -אוי, נמהר להמלט, נמהר ואל נעמוד! - צעק סענדעריל, ועדיין־ הוא מבולבל. - אלדד ישראל עמך, למה תהנה ריק, סענדעריל! ואם ישוך הפשפש מת בכך ומה כל החרדה הזאת? הרי לבך הפשפש נוצר ולכך אתה יהודי... סענדעריל נתעורר, מעמיד פניו על בנימין בבלבול הדעת, ואחר כך נאנחי־ מקרב לבו ואמר: - אוי, חלום נורא חלמתי, והלואי שיהיה לטובה! - בל אדם חולם ואינו חושש לחלומותיו - נענה בנימין ואמר - אף אני הלילה הזה בחלומי, והנה שפיפון נחפז ובא אלי, מסתכל בי ואומר: אתה זה האיש רבי בנימין הבטלוני? הטריח נא את עצמך ובוא עמי לשם, לשם... אלכסנדר מוקדון עומד שם עם חילו הנדול, והוא מתנענע עליך ומבקש לראות את פניך. אני־ נושא את רגלי והולך בזריזות - השפיפון לפני ואני אחריו. "אתה רץ קל מהרה כחץ מקשת, אל נא תשלוט בך עינא בישא, ואי־אפשר לי להשינך״ - שמעתי מאחרי קול מדבר אלי. החזרתי פני לאחורי, והנה את אלכסנדר מוקדון ראו עיני. אדוני המלך* קורא אני בקול ומהזיק בידו, לוחץ ומועך בכה, וריח רע עולה אל אפי, צחנה

Text as recognised by OCR (ABBYY FineReader), without corrections. Entity mentions: TagMe (2021); their positions were matched to this text again.