Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 58

פרדס 58 נחלי מים? זה אינו אלא אמת השופבין, מקוד, מים סרוחים, בצה מזוהמת ואגם:. נרפש ומעופש. במקומנו הרי לפניכם הפרהון, שהולך ומשתפך לתוך הים.• ומעירנו הרי זה תבואו, אם־ירצה־השם, בענלא ובזמן קרוב שמה. למנוחתכם י אל■ תקשו לבבכם - והייא־־הייא אלינו אל הענלהי - מה אתה אומר, סענדעריל? - אמר בנימין - אפשר טוב ובשר הדבר לעשות בקשתם של היהודים ונסעה ונלכה? - מה איכפית לי - השיב סענדעריל - אם רצונך לנסוע, יהי כדברך, נסעה ונלכה. ותוך כדי דבור נתעלו תיירינו וישבו על הענלה, מתנאים ושמחים על כיבוד הכנסרדאורחים שמקיימים בהם, ומדמים להם בלבם את הנדולה והכבוד, שיתנו• לשמם בשעת קבלת פניהם. בהיותם בדרך שבעו רוב עונג ונחת. היהודים שמו עינם עליהם ושמרו את נפשם שמירה מעולה והיו מאכילים אותם מיני מטעמים, כמו שמבלבלים את האשה היולדת. מעולם לא ראו בטלונינו חיים נעימים כאלה אפילו בחלומם. למחר בערב באו בשלום לעיר פ ר ד י ו נ ה. היהודים הביאום אתם לאבסניא אחת ושם עשו להם פעודת־ערבית נדולה. - היום אתם עיפים וינעים מטלטולי הדרך - אמרו היהודים - לבן הקדימו לנוח בשלום על משכבכם, ולמחר, אם־ירצה־השם, כשתעמדו בריאים וחזקים, נוליך אתכם. לאיזו אנשים מנדולי העיר ונשתדל אצלם בשבילכם, ואם הם יקרבובם באהבה, אז. אשריכם, עתידים אתם לקבל כל צרכיבם ותוכלו להלוך מיד בדרככם הרחוקה.. ואתם שלום, ותהא השינה מתוקה לכם! תיירינו קראו מיד קריאת־שמע על המטה והיו מעבירים ידם על כרסם ושאר אברי נופם, גוהקים ופוהקים ומתחככים, כדרך בני אדם, עד שתקפתם השינה ונרדמו בנחת רוח. יב♦ כיצד מובילץ את תיירינו לבי־מסותא. - אוי, וידוי, תנו נא לי זמן לוידוי 1- צעק סענדעריל מתוך תרדמתו והקיץ־ את בנימין בקול צעקתו המשונה. בנימין קפץ בהול ומבוהל מעל מטתו, הפז ונטל את ידיו ונתרגש ובא■ לסענדעריל לראות מה היה לו.