Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 56

פ ר ד ם 56 רגליו והיה מוכן לקפוץ מן הדוגית על האי, הפז עליו רב־החובל בקול צעקה, מחזיק בו בערפו ומטילו לתוך, הדוגית בכה רב מאד, עד שנשתטח על קרקעיתה ושכב מבולבל ומטורף ולא הרגיש ■בלום אלא קול שאון אצל הדוגית וסביבה נשערה מאד < כאלו היא נאבקת עם איזה פגע בדרכה ומתנהגת בכבדות מרובה. ולאחר שנתישבה .דעתו. עליו אמר לו הערל, שהיה בסכנה גדולה לטבוע באותו המקום הירוק, מפני שזה אינו אי עטוף דשאים, במו שסבר בטעות, אלא ירוקה סרוחה פורחת, שהסרחון מבעבע ומתכסה בה בבל שנה. אבל - אומר בנימין בספרו - לי לא נתקבלו הדברים שהיא ירוקה פורחת. אמת היא, ריח משונה היה נודף משם, אבל מעולם לא שמעתי וגם לא מצאתי בספרים שאני קורא, שהמים יהיו מפריחים, ואלמלי הם מוציאים פרח היו גם מבשילים לאחר כן ועושים איזו מין פרי, שמברבין עליו בורא פרי המים!■ ולי נראה בזה, שהוא הכליינ״א, מין דג־הים המשונה הגדול והנורא, שנכבדות מרובר בו בספר ״צל העולם״ בשער י' מן דגי ארץ אינדיא, בהאי לישנא: "הדג הגדול שבים שמו בליינ״א ולרוב גדלו יגלו עליו עשבים וקרקע עד יראה אי גדולה והר גדול, ולפעמים יסברו יורדי הים ברמתם להמתין שם, כי ידמה ׳להם הר יפה ועושים שם יל צרכם ומבשלים ואוכלים ובאשר יחם לדג ויריח הדג האש על גבו ירד וישקע עד תהום רבה ויטבעו בל החונים עליו". מכאן ראיה גדולה להני חוקרי קדמוניות ובעלי סברא האומרים, שיושבי כסלון מוצאם ממדינת אינדיא. בשהפליגו אבותיהם לים והלכו משם ושטו על פני הסרחון גררו אחריהם את הכליינ״א, הגדל בים אינדיא ודרכו לשוט אחרי הספינות. פעם אחת נסתכל בנימין במצולות הנהר וראה שם במים מיני בריות ומראיהן כנשים. זה כבר-כך מספר לנו בנימין־קראתי בספרים, שיש מיני בני אדם בים ובעל ספד ״צל עולם״ מעיד עליהם ואומר: "ראשם גופם פניהם ושדיהם כדמות בתולה ומשוררים בנעימות ונקראים שריינ״א". גם מפי זקנים וישישים, שיש לסמוך על דבריהם שמעתי, כי הם בעצמם ראו היפיפיות של ים הללו אצל המשחקים הנודדים, שמראים אותן לכל איש בשכר איזו פרוטות, ועתה ברוך ה׳ שהחיינו והגיעגו לראות הבריות הנאות האלה בעיני. הוריתי עליהן באצבעי, מביט להערל בתמיה גדולה, והוא רמז לי על הנשים הבובסות, העושות מלאכתן במים מעבר הנהר. אני רומז בלפי המים מתחת והוא רומז כלפי מעלה לשפת הנהר, ומתוך שלא היינו מבינים איש את שפת רעהו לא ידע זה מה רמז אני מרמז לו, גם אני לא ידעתי מה הוא מרמז לי - ובכן לא יכלתי להציל מפיו דבר בענין הנפלא הזה. בעבר הנהר לצד העיר ראה בנימין אותו המקום בסרחון, שהמים מתעבים שם ונראים משונים מאד, ויש שהם נעשים ברוטב קרוש. מן המים הקדושים האלה ממלאים השואבים חביותיהם ובדיהם ומביאים .אותם לבית בעליהם, שם מערבים את