Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 55

55 מסעוה בנימין השלישי מעין אלה למשל: ״שאל נא, סענדעריל, את רב־החובל, כמה מילין מכאן לים האוקינוס? שאל אותו על׳איי הים, איזה מיני בני אדם יושבים שם? היש ביניהם שם יהודים? למי הם נותנים מם, ואם יודעים הם במקומות מושבותיהם טעם של גלות?" או כך ז "נס נא, סענדעריל, את הערל הזה ושאלהו על הרי נסבו״ן'ועל הכופר אל־תור״ך. אם יודע הוא בלום על אדות עשרת השבטים. מי יודע, אפשר שמע עליהם שמועה מרחוק״. ועוד כמה וכמה שאלות ביוצא בהן, שהיה בנימין שואל על פי פענדעריל. אבל המלין הלועזיות המועטות, שקנה לו סענדעריל על ידי שהלך ■אחרי אשתו תמיד לשוק, לא השפיקו לו לענינים נכבדים ונעלים אלה. לשאת וליתן בדבר מקח הביצים והבצלים והשוטים ושאר ירקות, שיחרדחולין זו היה מנמנם בדוחק, אבל לדבר עם רב-החובל בדברי הבמה ומדע לא היה אפשר לו בלל. צער -גדול היה לו לסענדעריל בדברי שיחה זו, היה מתקשה בה ומלהג ברמז ובטלטול ידים ורגלים, מתנועע בכל אבריו ומזיע מעבודה קשה, רק השם יתברך לבדו ידע צרת נפשו, ורב־־החובל שלו היה רוקק ומעמד עליו פנים נזעמים ופוגע בו בדברי קינטור מצד זה, ובנימין היה עומד על נבו, מצפה לאמרי פיו ומעוררו ודוחקו מצד זה. הרי לפניכם אחת מן השיחות לדוגמא ז - ווין טשערוואני זשידקי ווין פיטאיע (הוא ליהודים אדמונים הוא שואל) - פתח סענדעריל ואמר בלשון לעז זו, רומז להערל בידו על בנימין חברו, -איז טשערוואניך זשידקאוו יא זנא לייבקו, שמולקו. באגאטי זשידקי! (מן היהודים האדמונים אני יודע את ליב ואת שמואל. יהודים עשירים הם!) - קבל סענדעריל תשובה מאת רב־־החובל שלו. -ני לייבקא, ני, ני! ווין טשערוואני זשידקי פיטאיע. טאמאטשקא - כיצד אומרים לו?-טאמאטשקא... אצל הר ניסבו״ן. - ניסבאנא, זשידקי ניסבאנא? - שאל הערל, מדמה בתמימות שביהודי איזו מקום ניסבון אצלנו הוא מדבר. - אמור לו, סענדעריל - קרא בנימין בקול - לו תאמר בלשונו: הר! הראהו באותות והבין להלז כמו שתוכל. סענדעריל נשא ידיו למרום, לרמז בזה להר גבוה, וצעק בשעת מעשה: העט־ העט וויסאקא! וגבוה גבוה 0 והערל שלא הבין דבורו רקק בפניו ושלח אותו בחרון אפו לעזאזל. מנסיעותיו על פני סרחון הנהר מרבה בנימין לספר חידושים ונפלאות, שעשו רעש גדול בעולם. ופה נזכיר רק קצתם. כשהיה בנימין שט פעם אחת בסרחון ראה שם בלב הנהר מקום גדול ירוק בלו ונחמד למראה, כסבור שהוא אי מנדל דשאים ומיני בשמים נאים. וכשנשא את