Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 52

פ ד ד ם 52 באמונה;' - והכת האחרונה דלים־מדולדלים־־סבלנים־פחדנים־טפשנים, היא המון׳ העם, עבד נרצע לשאר הכתות ומתירא מפניהן אימת מות.-והראיה הרביעית. היא המטבע, שמצאו לפנים בשעת תקון המעברה על הנהר. מצד אחד צורתו נמחקה כל כך עד שנראה ממנה אך קצתה, במין פיסת סינור מחוברת למוט■,- ומלמטה כמין עריבה ושיורי עצמות של גלגלות בני אדם עולין משם, ומצד השני נתמעך המטבע בכולו, אלא כשהיו מסתכלים בו יפה יפה הכירו בו תמונת אותיות. ייאשלג וענפ בכתב אשורי עתיק מאד. החוקרים הכניסו ראשם בחקירת הכתב המטושטש הזה ודרשו בו תלי תלים של השערות, איש על פי דרכו. יש אומרים, שתמונת אות י בראש התבה יאשלג ותמונת אות ג בסופה, אינן אותיות. בלל אלא, שיורי ציורים שנמחקו ברוב הימים, ובבן הקריאה הנכונה היא אשל שפירושו ע.ץ וענפ. פשוטו כמשמעו ענף, וזה הוא המטה והסינור. ויש פותרים באופן אהר. והיו החכמים מנצחין זה את זה בהלכה והרעישו את כל העולם, עד שבא אחרי כן חכם מחובם,. צפנת־פענח, ונסתכל בכתב זה בעינא פקיחא וראה, שהאות ג בתיבת. יאשלג אינה. אלא כ ומחוקה מעט, ובן האות פ בסוף וענפ אינה אלא ס, והן ראשי תיבות.. האלו: יהודי אופיר (או אינדיא) שבאו לכאן (או לק״ק) כסלון רנתישבו על נהר־' סרחון. המטה הזה והפיגור, העריבה ועצמות הגלגלות כלם מרמזים לספינה עם. וילון ותורן ובני אדם יורדי הים. החוקר הזה כתב על המציאה הזו ספר גדול ובקשתו־ שטוחה שם לפני באי עולם, שישתדלו בצחצוח הנהר סרחון,.. והוא ערב להם שיהיר מוצאים בו הרבה מיני מטמונים עתיקים , ועל ידם תפקחנה עינינו בחקירתנו על היהודים הבסלונים. אבל יהודי המקום הזהי חוששין בדבר לבער את.הרפש והזוהמא; ואומרים, הזוהמא שהטילו בשנים קדמוניות צריכה להתקיים לדורות.עולם ועין אדם. לא הורשה להסתכל במופלא ממנה. בתוך העירי יש כדי שלשים או ארבעים בצאות ואגמים,. והם:־ מתחברים. על' ידי מערות וחפירות עם תהומות הסרחון, ולפרקים, ביהוד לפגי הפסח, מתמלאים, על בל גדותם ומעלים על הרחובות והשוקים עבטיט ורפש הרבה בל כך, עד שאף אצל בני אדם רמי הקומה הכובעים מתלכלכים בטיט חוצות. בסלון פנם אחד מאיר לה, בלילות חשך ואפילה, ובשני נטורי-קרתא היא נשמרת. אף על פי.בן נכשלין ונופלין שם בלילה ושוברים זרוע אף קדקוד, וגנבות גם בן מצויות. שם, אם שיש בה שמירה; זו. מזה מוכח, שאין דבר עומד לנו בפני הפורענות ולשוא שקד שומר, מה שנגזר׳ משמים אין לבטל, ושוא חכמת׳אדם ובל תחבלותיו. לפיכך - אומר בנימין - אנו אין לנו אלא לעצם עינינו, נלך חשבים ונבטח בשם ה/ מסתמא יצור, מלאכיו לנו לשמרנו ועל כפים ישאונו. אין אדם נבשל בלילה עד שנגזר עליו מלמעלה. מח¬ לנו - מוסיף בנימין ואומר - מה לנו שמירה יותר מעולה משמירת. הטלית והתפלין,