Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 47

47 מסעות בנימין השלישי וקרונות טעונות עצים ונמשכין זו אחר זו בשורה ארוכה, עד שחוסמין את הדרך לעוברים־ושבים. - גרונה־קריינה! הנם את מזומנת לבוא הלילה שמה, להקוסמת בקלפים 1 אני ודודי נתועד שמה. דודך אף הוא עתיד לבוא, והוא בקשני להזמינך בשמו. שמחה וששון יהיה שם. בואי, שטיא, בואי ותהא נהנית הנאה מרובה! ומה את אומרת, גרונה־קריינה? - בעלת־הבית שלי, תפח רוחה, אומרת לכבדני היום בלישת עיסה וקטוף גריסין בביצים. אבל אמצא תחבולה להפטר ממנה ולבוא. רק ראי, דאבריש, אבקשך, יהא נא הדבר כמום עמך, וסודי אל תגלי ■לשום בן־אדם. - המתיני, נרונה־קריינה, המתיני מעט, הרוח לא ישא את בעלת־הבית שלך אם סעודת שחרית תהא נדחית עוד לשעה אחת. אוכל מבקשת זוללה זו? עפר תאכל, רמה ותולעה! עיקר שכחתי, נרונה־קריינה! אל תהי מדקדקת בהנפת הקמח יפה יפה. אין קמח בהסובין שלך, החנונית אינה נוחה מזה... כמה נשתייר אצלך ממה שהוצאת.היום בשוק? - ריקא, חמסן! תפשו נא אותו, את בוקק־הביסים הלזה! מה מרה היא זו ■לשלוח יד ולחטוף? תמות נפשו מיתה חטופה! - מה לך, גרונה־קריינה, שבכה את צועקת? - חמסן, דאבריש! כמעט שלא גזל את הסל מתחת ידי. נם נעשה לי, שהרגשתי .בו באותה שעה. - ראי נא ראי, גרובדדקריינה! למה זה מתגודדים שמה? ודאי עוד הפעם נפלה דליקה בעיר. זו היא השרפה השנית היום, ועד הערב עתידות לנו עוד במה וכמה שרפות. - אין קול צלצול נשמע, דאבריש, ואלמלי היתה שרפה הרי היו מצלצלין בפעמונים. - הם! הנה הסרסרת באה, ונשאל את פיה.-סימע־דוואסה! מה הם רצים ^ם כל כך? - לא ידעתי כלום, כך לא תדע נפשי בל צער מעתה ועד עולם אמן! אפשר ■שנחמה־גיסה יודעת.- נחמה־גיסה! מה האספסוף שם, סגולתי? בני־אוזים שלך מקרקרין מאד, עד שמפני קולם לא נשמע מה שמדברים.- ה א ד י ל ילדה היום, היא תקנה ממך את בל בני־אוזיך... הגם תרנגולים יש לך? האחים הללו פטומים ■יפה... ביצים היו היום ביוקר... מה קול המולה זה שם? - כלום אני יודעת? קול קורא יהודים אדמונים, שמעה אזני.