Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 45

45 מסעות בנימין השלישי - שלום עליכם, בנימין! - אמר זה האיש הבא כנגדם, מתרעם ומשחק כאהד-פגישה יפה היא, הי נפשי, יפה היא מאד׳ -שלום עליכם, עליכם שלום, ר׳ אייזיק־דוד! - החזיר בנימין בשפה רפה, בהול ומבולבל. זה האיש היה ר׳ אייזיק־־דוד ברבי אהרן־יוסיל׳ס שרה־זלאטים, חכם העיר במלון. - בריות נאות!- פתח רבי אייזיק־־דוד ואמר בתרעומות - מתנגבים לברוח מביתם, הם מתגנבים. מה ועל שום מה? [ כלום יודע אני? כל ענין מעניני העולם הרי יש לו פירוש, מילתא בטעמא, על פי דרך הטבע. היכי תמצא, בריחה בעלמא, בריחה שלא מדעת, ונשים עלובות בלא שום טעם נשים לענן! כלום יודע אני?׳ אדרבה, למאי? ובלאו הכי, אפילו אם לא נדקדק בכך,'הרי חוזר אני ושואל אותך: אדריה ועוד הפעם אדרבה! אדרבה, אמור בעצמך מה ■לכם כאן? אף אתה, סעגדעריל, במשמע. אני רואה, רואה אני אותך עומד מאחוריו. זונתך, סענדעריל, עתידה .להפרע ממך, נמולך בראשך היא תשיב ביד רחבה, זונתך. כדג, כך היא כועסת, עתידה היא לקרוע אותך, זוגתך. ואמנם לבה אמר לה, ודאי במקום זה אתם, לה אמר לבה. והיא היתה רוצה דוקא לילך לכאן, היתה רוצה, ודוקא עמי, זוגתך. -אוי!... הוא כאן!-נשמע קול אשה, ממהרת ובאה לרבי אייזיק־־דוד מאחוריו ושואגת בזעף. סענדעריל הכיר את הפלונית שלו בקולה ונתחלחל. פניו הלבינו כסיד, ובמעט שלא פרחה נשמתו מפחד פתאם. והוא עומד ברתת וזיע ומחזיק בכנף בנימין בשתי ידיו, כדי שלא יפול מעל הנשר. וכמו שער בנפשו, הנה אשתו שולחת ידה ואוחזת בזקנו ובפאות ראשו, והנה היא פוטרת ומטפחת לו על פניו. - הביטו נא וראו את הבריות הנאות, שתי הנפשות האלה! - תבלעמו ארץ ויהיו שניהם כפרת ישראל! אוי, היכן הוא התכשיט שם? ימח שמו. הניחו לי ואבוא אליו, הניחו לי ואשלח את כל מנפותי אל לבו, למען ידע... כך צוחה ככרוכיא אשתו של סענדעריל, גוערת ומקללת ודוחפת את רבי אייזיק״דוד. -מנעי קולך מצוחה-מפייסה רבי אייזיק־דוד בדברים לשכך חמה-אל תהי דוחקת את השעה. אם היית ממתנת עד עתה, המתיני עוד מעט. הרי ענונה, בעזרת השם, לא תהא ענונה עוד. ומה הרעש הזה?... היינו דאמרי אינשי, האשה בטבע ברייתה אשד. היא. לכאורה נראה, שדעה יש בה, ובאמת אינה אלא אשר,. נחזור נא על הדבר הזה בעצמו למפרע, מסופו לראשו, ונתבונן מה כל הרעש הזה? אין בכך כלום! אלא תערומות יש עליו תרעומות: פתאם קמת והלכת! למה ועל מה? כל דבר צריך שיהא לו טעם. כלום את מבינה זאת? אבל כיון.כשהדבר כבר עשויי