Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 43

43 מסעוו! בנימין השלישי זנב מאחריהם כבהמות... עוד יש נשים אחרות גדולות כענקים ומלאות שער בחזירים... ובצרפת נראו עם כקרנים, ועל ההרים הנזכרים נשים עקומות, והיותר עקומה תחשב יותר יפה". צלמונה - כך בנימין אומר - היא כרך גדול. בתי חומה בה נאים ורחובותיה■ ארוכים. תיבף לביאתך אליה נראה, שהיא קריה עליזה, תשואות מלאה. אבל לאחר כן אתה מכיר, שבאמת אין זו אלא עיר במלון גדולה במינה. בני אדם שם אוכלים וישנים ומקיצים יום יום במועדם ובזמנם. שעות היום מחשבין אצלם לפי זמני האכילה, כגון מזמן אכילת פת שחרית עד סעודת הצהרים, ומסעודת הצהרים עד פת ערבית. ובסוס בדרך מרחוק יריח האכסניא, יערוג למספוא על אכוסו שם, כן תערוג נפשם לשלש הסעודות האלה, אחרי יגיעה לבטלה ואבוד כחם זמן רב לתהו. אומרים, ',אוירא דצלמונה מפיל עצלות ותרדמה. כשנזדמן לשם איש זריז מוכן ומוכשר לעבודה י לאחר ימים מועטים הזריזות מסתלקת הימנו, פנה זיוו, פנה רצונו, פנה חפצו לכל' מעשה ויגיע כפים, ואין לו שיור אלא התשוקה לאכילה ולשינה, ומתעורר וקם כדי לחזור לאכול ולישון. בנימין יצרו תקף עליו להתודע להחכמים והסופרים המפורסמים שבצלמונה הרי אף הוא ידען וקצת הקרן, יודע צירופי אותיות ומבין בטיב ספרי היהודים בחכמה ומחקר, שמהם בעלי צורה הללו שואבים את רוב תורתם וידיעתם בשבע החכמות, ואיך אפשר הוא, חכם זה בא לכאן ויפטר כלא ראית פני אנשים כערכו! ומלבד זה■ עוד בקשה נפשו להתיעץ עמהם על נסיעתו. מיני בריות הללו הרי הם ירדו לסוף דעתו ויכירו את רוב ערכו. ולא די לו בזה, אלא שהיה עוד מצפה למליצותיהם, שיתנו לו הסכמות בחתימת ידם ויגדלוהו וינשאוהו למעלה. והם הרי מתאוים וחפצים בהתגלות טעינות מליצתם חוצה בהסכמותיהם על הבלים ודברים של מה בכך, ומכלי שכן על ענין זה, על ענין גדול ונכבד כענינו זה. כאן הלא ימצאו מקום לשלוח הפשי את הנוצה, וכפרא למוד מדבר תלך במרוצה! אבל למי מאלה שבנימין בא, מצא אותו אוכל או נרדם. פעם אחת שחקה לו השעה ומצא את אחד מן הבריות האלו, כשהוא מיסב על המטה בחדר מיוחד. הוא אומר לו בכניסתו: צפרא טבא, וזה משיבו בשפה רפה: ברוך הבא, מה יהודי מבקש? - ובנימין מחזירו בגמגום 5 אין כלום. באתי להסיח מעט.- זה מגמגם כך וזה מגמגם כך והדבור אינו עולה יפה. בעל נפש זה נרפה ומתכמש ונראה שהוא גופם, שפתיו כמעט שהן רוחשות, עוד מעט תצא רוחו, תנומה תעופנו - ואיננו! בנימין מעירו ומעוררו, מרבה עליו שיחו, אבל לריק יניעו - והוא נציב קרח! ואחר נתעורר מעט, גוהק ופוהק בקול, וקרא לאשתו ואמר: הגיע זמן האכילה, מהרי ושימי לאכול, ואשכבה ואישן!... כללו של דבר, צלמונה היא בית־־לינה יפה, הכל נרדמים בה, גם השכלתה ומשביליה