Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 42

בהזכרת נשמה ולהציב לו מצבת אבן... רבבות אלפי בני אדם חיים היום בשלוה בבני חורין באמיריקא, וזה האיש קולומבם, מגלה ארץ זו בחכמתו, חי חיי צער ומת בנפש מרה, רבים היו מלנלנים עליו וחשבוהו לאיש משונע. נורל אנשי השם הללו היה גם נורלו של בנימין הבטלוני. עין ראתהו ותעידהו, שהוא משונע, וכל השומע את דבריו על נסיעתו יצחק לו. הבל היו מלעינים עליו ובל אחד התגדר בו בדברי חדודיו. ואך נם משמים הוא, שלא היה בנימין מבין עד היכן החדורים מניעים והיה מקבל אותם בפשוטם. ואלמלא זה חלשה דעתו, ומרב צער ועגמת נפש אפשר שהיה מתיאש מכל הנסיעה הזו. אנו משמיטים כאן בכוונה הרבה דברי ליצנות ונאצות כלפי כבודו של בנימין, בכדי שלא ישחירו את פנינו בספר דברי־הימים ולא יהיו לנו לבושה ולכלימת עולם בפני הדורות הבאים. הננו עוברים עליהם בשתיקה, מאי דהוד. הוה, ונחזור לענין מפורנו. "בצלמונה - כך מספר בנימין - יש קהלה גדולה של יהודים, בן ירבו. מי הם ומאין הם ומה טיבם - דבר זה אינם יודעים בעצמם. אבל מסורת היא בידם מאבותם ומאבות אבותם, שמוצאם מזרע היהודים. ובפי הנראה מכמה וכמה מנהגיהם ומרשמי פניהם, מלשונם ודרכיהם וכיוצא באלה, בדין הוא שיהודים המה, אלא שהם אספסוף פליטים מקובצים משבטים שונים, מפני שדעותיהם משונות ובל אחד בדיה בפני עצמה, ואילו האחד שיפול אין שני להקימו, אפילו אם ימות לעיניו... אצלם יש הרבה, היודעים את לשון מאניפרגי״ה. מאניפרגי״ה היא מלשון מאגיפרגיסימו״ם בלע״ז, לאגי או מאגיה פירושו לשון, פרגיה - צוענית או לשון־־פלג״א. יהודים מאניפרגיים יודעים חכמת היד, עיניהם לידי אחרים ומזה הם מתפרנסים. ומלבד זה הם יודעים עוד שאר מלאכות. אין כמותם בכל העולם נבוני לחש, ומחברים מיני פזמונים בתנועות ואותות בדים, שנוגעים עד הנפש ומעוררים לבבי תמרורים... יש מוצאים בהם סימגי ערב־רב מגזע כפתורים. בכלל, אומר בנימין, בני המקום הללו אנשים טובים הם וישרים. היו מקבלים אותי תמיד בסבר פנים שוחקות ומטפלים בי ומרבים שיחה עמי ברצון והנאה משונה, ומכל מנהגם נראה שרוחם נוחה ממני. ואני תפלה, הלואי ורוח המקום גם רוח הבריות תהא נוחה מהם כך לעולם עד אמך. ראה זה חידוש נפלא הוא, מוסיף בנימין לספר, שם בסביבות אותו המקום חאים לפעמים בגי אדם, שהם בהמה המה להם, מעין חזירים קצת. יש סוברים, אלה מין בפני עצמו הם בתולדות הברואים, ויש אומרים שהמקום גורם לכך. בנימין אינו רוצה להכריע בדבר זה ומגיחו לחכמים להתגדר בו. אלא שהוא אומר, בין כך ובין בך הדבר הזה בעצמו כבר היה לעולמים. עוד הנוסע הקדמון מתתיהו דלקארט מביא בספרו ״צל העולם״ בזו הלשון ז ״במדינת בר״טיינא יש עם אחד, אשר להט